תוכן

ו) ודע, כי תרח בעל אמתלאי, בהיותה נדה טמאה, ואז בראות הקליפה מקום הטינוף זה, שהיא תרח עובד ע"ז, ואשתו ג"כ עע"ז כמוהו, ולא די בזה אלא שהיתה בעלת נדה, אז אמרה הקליפה, ודאי שלא אמצא מקום מטונף יותר מזה, ואז הניחה לצאת את נשמת אברהם מהם, ונכנסה שם. כי נשמת אברהם ביניהן היתה, כי לכן נקרא גר צדק, כי שרשו היה תוך הקליפה והטומאה. והנה ז"ס מ"ש בזוהר לך לך, שנקרא תרח, בגין דארתח ליה להקב"ה, וארכיב ליה הקב"ה לאברהם אבינו, בהאי טפה דתרח. והענין, כי ארתיח והכעיס עבירות להקב"ה, כי בעל אשתו נדה. כי אם כוונת הזהר שהכעיס להקב"ה בע"ז ושאר עבירות, עכ"ז אין המעשה נוגע להרכיב אברהם בטיפה זו, אך הכוונה היא, כי באותו בעילה עצמה, ארתיח להקב"ה להכעיסו, שהיתה נדה, שאז ארכיביה הקב"ה לאברהם, ומצא מקום להוציא נשמת אברהם מן החיצונים, כי לא יחושו החיצונים בדבר זה, כי כיון שהיתה נכנסת במקום המטונף כזה.