תוכן

ב' אלול תשכ"ד

ברכות ס"ג ע"ב
שר"ל אמר על פסוק אדם כי ימות באוהל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, המאמר הזה יש להבין א' מהו פירושו של קיום התורה, בשלמא מצוות שייך לומר קיום המצוות היינו שעושה המצוות, אבל קיום התורה מהו שייך לומר, ואין לומר שכוונתו על למוד התורה היה צריך לומר, אי אפשר ללמוד תורה אלא כשממית עצמו עליה מה שייכות הוא לקיום, וגם אין לומר שכוונתו על זכרון זאת אומרת שיזכור מה שהוא לומד, כי לפי זה יוצא מי שמחונן במוח זכרון יש לו מוח גאוני, כבר אינו צריך להמית עצמו עליה, כי הוא זוכר מה שהוא לומד, א"כ מה פירוש קיום התורה.
וגם צריכים להבין מהו ענין שצריך להמית עצמו, הלא יש כלל בחז"ל וחי בהם ולא שימות וכו', א"כ מיתה זו למה לי.
זה ידוע שיש לנו שני כללים בעבודת ה': א' הוא אמונה. ב. הוא תורה. אמונה נקרא בשם צדקה, כמ"ש אצל אברהם והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה. תורה נקרא מתנה , כמשחז"ל על פסוק ממתנה נחליאל, שהתורה נקרא מתנה.
ההבדל בין מתנה לצדקה: א. שמתנה נותנין את מי שרואים, כי מתנה נותנין רק לאוהב, ואם לא יודעים למי שנותנים אין הוא יכול לומר שהוא לאוהב הלא הוא לא יודע למי שנותן. צדקה הוא להפוך, אם נותנין ולא יודעים למי שנותנין הרי זה משובח כי זה נקרא מתן בסתר, וזה משובח מאוד כמ"ש מתן בסתר יכפה אף וכו'. ב. צדקה שייך בתענוגים הפשוטים ביותר, ומתנה דווקא בתענוגים המשובחים ביותר, למשל מי שיש לו שכן ושולח לו בעד 100 פונט מזונות היינו קמח סוכר שמן וכדומה, בטח שאינו יכול לומר שהוא שולח לו מתנה אלא צדקה, ואם הוא שולח לו רק בעד 50 פונט טבעת, או שעון או חפץ זהב וכסף, אין הוא יכול לומר שהוא שלח לו צדקה, אלא דוקא מתנה כי על חשוב לא שייך לומר צדקה. ג. תורה שנקרא מתנה אנו מקבלים את המתנה מה' משא"כ אמונה שנקרא צדקה אנו נותנים לה', אבל צריכים לפרש מדוע נקרא אמונה צדקה, ותורה מתנה, הנה בזמן שהאדם צריך לעשות בחירה, אז אינו מרגיש עדין טעם בתורה ומצות ואז יש לו יגיעה, בעת שהוא עוסק בתו"מ וגם הוא צריך לשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס, נמצא שהוא מקבל שום תמורה עבור היגיעה, א"כ זה נחשב לצדקה שנותנין לעני ואינו מקבל שום תמורה, וגם אינו יודע למי שהוא נותן כי מה שהוא עושה הוא רק באמונה שהוא מאמין בה' אבל הוא לא רואה ומרגיש שום דבר, אחרת זה לא נקרא אמונה. משא"כ תורה הוא דוקא שהוא בחינת מתנה, היינו שהוא מקבל מה' התענוגים המשובחים ביותר מה' אחרת זה לא נקרא מתנה, והטעם שניתן לנו את האמונה בכדי שלא יהיה בחינת נהמא דכסופא שלא יהיה בחינת בושה במתנת המלך, כנודע, ורק לאחר שע"י האמונה האדם הגיע שיכול להשפיע לה' אז ה' מסלק ממנו את ההסתרה ומגלה רזי תורה וכל ההשגות הנפלאים וכו'.
ובזה נבין את המאמר אין התורה מתקיימין היינו הדברי מה שהתורה הבטיחה לנו את כל התענוגים הנפלאים שנשיג ע"י התורה אין התורה מקיימת מה שהבטיחה לנו, אלא במי שממית עצמו, היינו את עצמיותו שהוא בחינת הרצון לקבל למלאות תאוות עצמו, אלא בשביל עצמו אינו חי, אלא מה שהוא חי בעולם הוא רק בשביל לעשות נחת רוח ליוצרו, זה נקרא שממית את עצמותו עליה, אדם הזה כיון שכוונתו הוא להשפיע לה' אז מקיימת התורה את דבריה מה שהבטיחה לנו כמ"ש ואהבך וברכך והרבך וכו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.
וזה פירוש אין דברי תורה , היינו מה שהתורה הבטיח לנו מתקיימין אצלנו רק מי שממית את עצמותו היינו שלא רוצה לחיות בשביל עצמו זה נבחן שממית את עצמו, והוא חי רק בשביל להשפיע לה' אז יתקיימו כל הברכות שבתורה.
ויהיה אז ששון ושמחה בהרי יהודה וכו'. וה' יעזור לנו שיתקיימו בנו כל הברכות שבתורה ונזכה לגאולה שלימה בבי"א.