תוכן

ד' תרומה שאמר לשלמה
אין אדם מחשב אלא מתוך הרהורי לבו, ולמה דוקא "מלבו"? הוא מטעם שכל האדם נמדד רק בלבו, שהלב של האדם הוא כללות האדם. שהאדם נבחן לעולם קטן, פירוש: שהוא נכלל מדצח"ם, אלא שבכל פעם מתגלה בחי' אחרת בלבו. למשל - כשהוא בגבורה מתגלה בלבו בחי' אריה, וכשהוא בעזות מתגלה בחי' הנמר שנכלל בלבו וכדומה, מטעם שהלב הוא כללות. כמו שיש חשבון ארוך, ולמטה יש הסיכום הכללי, ואין בהסיכום יותר משיש בהחשבון בעצמו. כמו"כ אין בהלב יותר משיש בכל הפרטיות שבגוף, אלא אנו מדַברים מהלב מטעם שהוא כולל את כל הפרטים, לכן כללות האדם נבחנת רק בהלב. לכן לפי הכלל הנ"ל שאין האדם מחשב אלא מתוך הרהורי לבו, היינו ממה שהלב נכלל, לכן אם הלב נכלל מדצח"ם דעשיה, אזי הוא חושב תמיד מדברי עוה"ז.