תוכן

חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה (כתובות י'). ע"ד המוסר י"ל, היות שאין האדם מסוגל לעבוד אלא בשלא לשמה מטעם הטבע שלו שהוא הרצל"ק לעצמו. אבל אם האדם נתן הרבה זמן ויגיעה רבה על הכוונה דשלא לשמה, וסוכ"ס כשהוא יתן חשבון לנפשו מה יהי' עם היגיעה שעבד כל ימי חייו, ואם אין הכוונה לשמה, נמצא שהכל הולך לטמיון, כי שלא לשמה היא בחי' שקר, ולשקר יש קיום רק בעוה"ז, משא"כ בעולם האמת אין מקום לשקר.
נמצא, שכל היגיעה שנותן כל ימי חייו עבור תו"ע מי יקח את זה, הלא לזה אין מקום בעולם האמת, ויש כלל שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. נמצא לפי הנ"ל, שכל היגיעה שטרח בעוה"ז הוא יפסיד בפעם אחת, שברגע שהאדם צריך ללכת לעולם האמת הוא משאיר את כל טרחתו בעוה"ז. נמצא, החשבון הזה גורם לו שיחזור בתשובה, כדי שיתקן את כל עבודתו שתהא לשמה, כי לא רוצה שכל עבודתו בעוה"ז תהי' בחינם.
נמצא שהעצה היא להאדם, אם הוא רואה שעוד לא מסוגל לעבוד לשמה, שירבה הרבה עשיות בשלא לשמה. כי בזמן שיראה שיש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא תהא לו ברירה אחרת אלא לחזור בתשובה ולעשות לשמה, כי אחרת כל עבודתו הי' בחינם. ויש כלל, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. לכן אם יש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא ירצה להפסיד את כל טרחתו, לכן יהי' לו צורך לתקן את כל עבודתו שיכנס בהקדושה.
משא"כ למי שעובד שלא לשמה ואין לו הרבה מעשים, היינו שלא נתן הרבה זמן בתו"ע ע"ד שלא לשמה, אזי אין לו כ"כ צורך לחזור בתשובה, משום שאין לו כ"כ מעשים להפסיד. לכן צריכים להשתדל אפילו בשלא לשמה להרבות במעשים טובים, כי זוהי סיבה שיהא לו צורך לחזור בתשובה ולעסוק בלשמה.