תוכן

אין ריקנות במציאות, כי אפילו החשך דבר נברא, כמו שכתוב (ישעיה מה, ז) "ובורא חושך", ללמדך שלא כפי עיני ההמון שבמניעת האור נמצא חושך, שלפי זה האור הוא נברא והחושך קדמוהו, זהו שקר ושטות, כי האור וחושך שתי בריות הן הסותרות זו את זו כמו אש ומים. וכמו כן נצחיות וזמן, אל תדמה שהנצחיות קדמה לזמן, אלא שהמה ב' מושגים הנתונים במערכת מוח הדמיון הסותרות זו את זו. וזה הכלל, שלא מחשבותיו מחשבותינו, כי כל המושגים שבבריות בכללם, המה גבולים שנגבלו הבריות עצמם בהם ולא הבורא ית', שמקור הא' להם, בצורת ב' הפכים, לא יבואו בנושא אחד בזמן אחד, שזה המקור הוא צורת כל הנבראים כולם לכל התהלוכות שבהם, הן בגשמיות והן ברוחניות.
ודע שטעות השורשי המוטבע בבריות שיש ריקנית בעולם, כי כל טעם היופי וכל חוש מבינות במלאכה, הוא בצמצום שלא להוסיף ולא לגרע. וכבר נודעו החכמים החצונים, שבעולם הגשמי אין ריקות, היפך הסברא הדמיונית. כי אפילו מקומות האויר, מלאים מגלגלים קטנים שביסוד הזה, ובין גלגל לגלגל יש אויר יותר דק וכו'. אבל ברוחניות עדיין לא נתגלה בעולם שאין ריקנות בעולם הרוחני, אלא הריקנות שברוחניות כמו המילוא שברוחניות, שניהם באים בהשפעה מיוחדת שוית (-שווה) כנ"ל, וכמו שמשפיע לנו מושגים בני חמשה חושים, ממש בערך הזה משפיע לנו השפעה מיוחדת שלא להשיג יותר. כמו נגר שמודד מדתו לכסא, הוא נותן חלק עיון שלא לעבור את מדתו יותר מלהמדה עצמה שנתפסת בנקל.