זהר

ב) הה"ד, דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה. וכתיב בידיה טוו. מאי טוו. א"ר יהודה, טוו בדינא, טוו ברחמי, א"ר יצחק, אמאי אתקריא אשה. א"ל, דכלילא בדינא, וכלילא ברחמי. ת"ח, דא"ר אלעזר, כל אתתא בדינא אתקריאת, עד דאטעמת טעמא דרחמי. דתניא, מסטרא דבר נש אתי חוורא, ומסטרא דאתתא אתי סומקא, טעמא אתתא מחוורא, חוורא עדיף.

פירוש הסולם

ב) הה"ד דרשה צמר וגו': ז"ש דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה. שצמר הוא רחמים כמו ארגמן. ופשתים הוא דין, כמו תכלת. וכתוב, בידיה טוו, מהו טוו. א"ר יהודה, טוו בדין טוו ברחמים, כלומר, שערבו והמתיקו דין ברחמים זה בזה. אמר ר"י, למה נקראת אשה. א"ל, מפני שכלולה בדין וכלולה ברחמים. בוא וראה, שאמר ר' אלעזר, כל אשה נקראת דין עד שטועמת טעם הרחמים, דהיינו עד שתנשא לאיש, והזכר הוא רחמים. שלמדנו, מצד הגבר בא הלבן שבולד, שהוא רחמים. ומצד האשה בא האדום שבולד, שהוא דין. וכשטעמה האשה מהלבן, שהוא רחמים, היא מעדיפה את הלבן. כי הלבן הכלול מדין, הוא עיקר השלמות.