תוכן

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות י"ח א'). בתחילה אומר הכתוב למשה ולישראל עמו ולבסוף מזכיר רק ישראל. ונ"ל עפ"י מה ששמעתי ממורי הקדוש, בחז"ל מסכת מכות: "תלמיד שגלה מגלין רבו עמו": היינו שהתלמיד חושב כי רבו עמו בגלות, אמנם האמת היא - כי הרב לא ירד בגלות מעולם. ונראה כי הענין הוא: כי ירידת הרב בגלות הוא רק כדי להציל את התלמיד ולהחיותו, כבחז"ל - עביד ליה דתחי, אמנם כשהתלמיד יוצא מן הגלות אז התלמיד רואה שרבו לא ירד בגלות מעולם. וזהו בתחילה, אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, ששניהם היו בגלות, אמנם לבסוף - כי הוציא את ישראל ממצרים. כי היציאה ממצרים היתה רק לבני ישראל, יען כי משה לא ירד למצרים מעולם, ויתכן כי זהו מה שבתחילה מזכיר הכתוב השם אלקים שהוא בחינת דין, היינו בזמן חיוב הגלות, ולבסוף מזכיר שם הוי"ה שהוא רחמים, היינו שהתלמיד רואה כי ירידת רבו עמו בגלות הוא רק רחמי השי"ת עליו כדי להחיותו.