תוכן

שמעתי מפי"ק על פיוט "שבענו והותרנו כדבר הוי"ה", כי האורות אשר הצדיק ממשיך, ושזה מספיק בשביל כל העולמות, הצדיק בעצמו אינו נהנה מהם, והוא משאיר אותם בשביל העולמות, עכדה"ק חוצבים בלהבות אש בלב כל איש ישראל. ואני הקטן נ"ל לפרש ענין "ואכלנו" הוא כמו דאיתא בזהר פנחס דף רס"ה בהאי "אילתא", כי בעת שהיא צריכה למזונות וגם שאר החיות צריכות למזונות, היא טורחת והולכת למרחקים להביא מזונות, וכשהיא מביאה המזונות היא עומדת באמצע ומחלקת המזון לכל החיות, והיא עצמה אינה אוכלת, וממה שהיא מחלקת המזון לשאר החיות היא נהנית, כמו אם היתה אוכלת יותר מחברותיה. וזהו "שבענו והותרנו", שהשביעה נמשך אל והותרנו, היינו שהשביעה המתייחסת אל האכילה, הוא רק מ"והותרנו".