זהר

תקלט) ת"ח, אנא חזינא ליה בחלמא, ושאילנא קמיה דרבי שמעון, הא אוליפנא קמיה דמר, י' דאיהי חכמה, והכי הוא ודאי. ה' אמאי איהו בינה. אמר לי, ת"ח, הא כתיב ונהר יצא מעדן להשקות את הגן. מאן הוא נהר דיוצא מעדן דא בינה. ובג"כ ההוא נהר, י' סתים בגויה. ויוד פשיט נהרא דא מכל סטרוי. ודא היא ד', לבתר אפיקת בן תחותה דאיהו ו', כגוונא דא ה'. בג"כ הוא י"ה. לבתר אולידת ואפיקת האי בן, ושויה לקמה, ובגין כך יה"ו, דהא ו' לקמה יתיב, לינקא ליה. ועל כך תנינן במתניתא דילן, ה' ד' הות, מדאתחבר דכורא עמה אתעברת מחד בן, ואקרי ה'. לבתר אולידת ואפיקת ו' ההוא בן, וקאים לקמה. ועל האי כתיב, ונהר יוצא מעדן, מניה נפיק ודאי, להשקות את הגן, לינקא ליה.

פירוש הסולם

תקלט) ת"ח אנא חזינא וכו': בוא וראה אני ראיתי אותו בחלום, ושאלתי לפני ר' שמעון הרי למדתי לפני אדוני, כי י' של שם הויה, היא חכמה. וכן הוא ודאי. ה' של הויה, למה היא בינה. אמר לי, ת"ח, הרי כתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. מי הוא הנהר היוצא מעדן. זה הוא בינה, היוצא מעדן שהוא חכמה. ומשום זה נהר ההוא, י' סתומה בתוכו, דהיינו החכמה, והי' פושטת אור זה של הבינה מכל צדדיו, דהיינו למעלה, שה"ס ימין, ולמטה, שה"ס שמאל, וזה הוא ד' ואח"כ הוציאה הבינה בן תחתיה, שהוא ו', דהיינו קו האמצעי ונעשתה כעין זה ה. ומשום זה הוא י"ה, דהיינו חכמה ובינה. ואח"כ הולידה והוציאה את בן ההוא ושמהו לפניה. ומשום זה הוא, יה"ו, כי הו' ישבה לפניה שתינק אותו. ועל כך למדנו בברייתא שלנו, ה' היתה מתחילה ד', וכשנתחבר עמה דכר, שהוא חכמה, נתעברה מבן אחד, ונקראת ה'. ואח"כ הולידה והוציאה הו' מחוץ לה, שהוא בן ההוא, ושמה אותו לפניה. ועל זה כתוב, ונהר יוצא מעדן, שהוא בינה היוצאת מחכמה שנקראת עדן, ממנה יצאה ודאי כדי להשקות את הגן, שהוא המלכות לינק אותו.