זהר

תקלו) כל הני תקונין, אתיין לאתחברא בחד, עד דכל רבות קדשא, נטיל כלא האי יסוד, ואשדי לנוקבא, ומתברכא מניה אימתי מתברכא מניה. בשעתא דאתתקנו דינין דלתתא וכד דינין מתתקנין לתתא, מתתקנין לעילא, וכל תקונין דמלכא, בחדוותא, בשלימו, דאינון שמא קדישא, והוה כלא חד. וכדין הוא שארי בגווייהו, דכתיב אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט.

פירוש הסולם

תקלו) כל הני תקונין וכו': כל אלו התקונים באים להתחבר באחד, דהיינו הנוקובא, עד שכל השמן משחת קדש, מקבלו כולו, יסוד הזה, והוא שופכו אל הנוקבא, שהיא מלכות, ומתברכת ממנו. מתי מתברכת ממנו. הוא בשעה שהדינים מתתקנים למטה, וכשהדינים מתתקנים למטה, מתתקנים למעלה, וכל התקונים של המלך, שהם השם הקדוש, הם בחדוה בשלמות, וכולם אחד. ואז הוא שורה בתוכם, שכתוב, אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט, ולפיכך נמשלו הדינים לאש, מה האש כשהוא מתוקן בכלים המתאימים, ממנו המאור והבישול וכו'. וכשאינו מתוקן הוא אוכל ומשחית את כל. כך הם הדינים.