תוכן

אחרי מות שני בני אהרן. בזהר (בהסולם אות ב): ר' יצחק פתח, עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. וכתיב, עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה. מקראות אלו סותרים זה את זה וכו'. ומשיב, בתחילה צריך יראה, לירא מפניו, ובשביל יראת רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות התורה. וע"כ כתוב, מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, שעל ידה יזכה לכל.
וצל"ה, מהי יראה זו שעל ידה יזכה לשמחה. שמשמע שיראה היא סיבה שעל ידה יזכה לשמחה, אם כן יראה זו צריכה הסבר, כי יראה ושמחה הם שני דברים הפוכים.
ועוד יל"ה ענין יראה, שכתוב: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", משמע שענין יראה הוא שהקב"ה רוצה שיראו מלפניו. וכי בשביל איזה צורך נחוץ לו לה' שיראו מלפניו, כי מהמשמעות של הפסוק נראה, היות שה' צריך באופן נחוץ היראה שהנבראים יראו מפניו, תמורת זה ה' יתן כל טוב לאדם. כשחז"ל: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, משמע, כיון שאין לו ענין היראה, לכן הוא נצרך לנבראים שיתנו לו את זה.
ודבר זה לא ניתן להאמר, כי אין הקב"ה בעל חסרון שהנבראים יתנו לו מה שחסר לו. וכי איזה חשיבות יש לו לה' מזה שהנבראים יראו מפניו. וזה דומה לאדם שנכנס ללול של תרנגולים, והוא רוצה שהתרנגולים יראו ממנו, ותמורת זה הוא יתן לתרנגולים לאכול ולשתות וכל מה שהם רוצים. ועל אחת כמה וכמה הנבראים כלפי הבורא אין להם אפילו ערך של תרנגולים כלפי אדם, אם כן, היראה בשביל מה הוא צריך (כמ"ש: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה")?
אלא, ענין יראה יש לפרש כמ"ש בהסולם במאמר הפקודים, שירא אילו לא יוכל לכוון לעשות נחת רוח ליוצרו. נמצא, שהיראה היא לא לטובת ה' אלא היראה היא לטובת האדם. היינו, היות שהיה צמצום על כלי הקבלה ונעשה חלל פנוי מהשפע העליון שאינו מאיר שם הטוב והעונג מה שה' רוצה לתת לנבראים, לכן צריכים לעבוד ביראה, היינו, שהאדם ירכז עבודתו של תורה ומצוות - שיזכה לבחינת יראה, היינו, שבכל דבר ודבר שהוא עושה ישתדל שיהיה מזה נחת רוח לבורא.
ואז כשיהיה לו הכלי הזה שלא ירצה לקבל שום דבר אלא בעל מנת להשפיע - יזכה לשמחה. היינו, שיאיר שם הטוב והעונג בהכלים האלו שיש שם ענין של יראה. כי מצד ה' אין שום השתנות, כי רצונו להטיב, אלא בכדי שלא יהיה "נהמא דכסופא" היה תיקון שיקבלו רק בעמ"נ להשפיע, וצריכים לזה יראה גדולה שלא יהיו נמשכים אחרי קבלת התענוג. ולכן אם יש להאדם יראה זו - אז הוא יכול לקבל השפע העליון, כי הוא מפחד שלא יפגום בתיקון הזה.
נמצא לפי זה, כי היראה היא סיבה ישרה לשמחה, כי שמחה היא תוצאה מקבלת הטוב ועונג, וכיון שיש לו כלי לקבל, בטח שנותנים לו כמה שהוא יכול לקבל בעמ"נ להשפיע, כי מצד העליון אין הגבלות על השפע.