תוכן

האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פ"ז).
נשאלת השאלה, מדוע הנה מצינו אצל משיח שהכתוב אומר, והריחו ביראת ה'. וצ"ל למה נמשלה יראת ה' דוקא לבחינת רוח.
אנו רואים שהאדם תמיד מוכרח לנשום רוח, אחרת הוא מאבד את חייו. והאויר הזה הוא צריך להיות בבחינת רצוא ושוב, היינו לאחר שהכניס את האויר לתוך גופו, הוא מוכרח להוציאו לחוץ, ותיכף למשוך אויר חדש. והאויר שהמשיך מקודם אינו מועיל לו, אלא לשעתו. ואם הוא רוצה להמשיך בקיומו, הוא מוכרח תיכף להמשיך אויר חדש.
כמו כן באויר רוחני, הנקרא יראת שמים. צריכים ג"כ בכל פעם לקבל מחדש יראת שמים, ז"א הקבלה מה שהוא קיבל עליו לפני כן את העול מלכות שמים, זה מספיק רק לשעתו. ואם הוא רוצה להמשיך בקיום הרוחני, הנקרא אמונה, הוא צריך לקבל עליו מחדש את הקבלת עול מלכות שמים. וגם זה מספיק רק לשעה זו, ותיכף אחר זה הוא צריך להמשיך מחדש.
ואין לו לחכות עד שיאבד ממנו שיעור האמונה שקיבל עליו, ובזמן שישאר ריק אז הוא ימשיך עוד הפעם את האמונה עליו, אלא בעוד שהאמונה שורה עליו, עליו לחדש ולהמשיך את היראת שמים. ממש כמו שנהוג בנשימת אויר גשמי, שאינו מחכה עד שיצא ממנו כל האויר שיש בגופו, לנשום אויר מחדש, אלא הוא מחדש כל פעם את הנשימה מחדש, היינו שמחליף את האויר, בעוד שהאויר הקודם עוד בכל תוקפו.
כמו כן כאן באויר רוחני, הוא צריך ג"כ להחליף את האויר הרוחני שיש לו, אף על פי שמרגיש בעצמו שהוא עוד יכול להחזיק מעמד עם בחינת האמונה שיש לו, מכל מקום הוא צריך לקבל עליו מחדש, וזה פירוש והריחו ביראת ה'. ואם אינו עושה כן, סופו לאבד את חייו, בדיוק כמו שהאדם מאבד את חייו הגשמי, אם אינו ממשיך אויר מחדש, ונשאר מת.
וגם כאן ברוחניות, אם אינו מקבל עליו מחדש את האמונה, הוא נעשה מת. והגם שאינו מרגיש שהוא מת, אבל זה לא משנה, זה דומה לאדם בזמן שהוא מת אינו מרגיש שהוא כבר מת, אלא בזמן שהוא קם לתחיה, אז הוא יודע שמקודם לכן הוא הי' מת. כ"כ ברוחניות, בזמן שאינו מחליף את האמונה, הוא נבחן לבחינת מת. אלא שברוחניות הוא לא מרגיש את זה. ובזמן שהוא מקבל שוב את עול האמונה, נבחן שהוא קם לתחיה, שהוא בחינת תחיית המתים, גלגול חדש, אע"פ שכח הגוף עוד לא נתבטל ויוצא.
לפי"ז, אם האדם מסוגל לוותר רגע אחד על עול האמונה, הרי זה דומה כמו שמסכים לוותר על חיים הגשמיים לרגע, שאין האדם מסוגל לותר, כמו כן אין האדם יכול לוותר על חיים רוחניים. נמצא לפי"ז, מי שחטא הוא מת, ואם עשה תשובה כבר הוא אדם אחר לגמרי, ולא זה הוא האדם, כי הוא עכשיו בריאה חדשה.
וז"פ האומר אחטא ואשוב וכו'. שפירושו, שאם הוא חוטא, הוא נחשב למת. אם כן נקרא זה, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כי הוא מת תיכף על מקומו. ומי שעושה תשובה, זה נבחן כבר לגוף חדש, היינו גלגול חדש.