תוכן

הנה 'אחור וקדם צרתני' (תהלים קלט, ה) פירושו בגילוי והסתר פנים של השי"ת[1]. כי באמת 'מלכותו בכל משלה' (תהלים קג, יט), והכל ישוב לשורשו, כי 'לית אתר פנוי מיניה' (תיקוני זוהר קכב, ב), אלא החילוק הוא בהווה ויהיה, כי הזוכה לחבר ב' העולמות הוא מגלה בהווה מלבושי ב"ה, שכל הנעשה הוא לבוש לגילוי שכינה, וזה בחינת הווה, דהיינו, גם עתה יוצא בלבוש מלכות ומראה בעליל לעין כל שאין הרוכב טפל לסוס[2] ח"ו, אלא אע"פ שבנגלה מתראה שהסוס מְנַהֵג לרוכבו, אבל אינו כן, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגש מתג ורסן של הרוכבו, וזה נקרא בנין קומת השכינה וכו'. וזה בחינת 'פנים בפנים'.

אבל אותו שלא זכה עדיין להקדיש כל תנועותיו בלתי לה' לבדו, ואין הסוס משתוה בתנועותיו למתג ורסן של הרוכבו, אלא בהיפך כביכול ח"ו, ומשליט השפחה על גבירתה וכו', זה נקרא בחינת אחור. פירוש, שאל תדמה בדעתך שאתה מתרחק מהקדושה חלילה וחס, כי 'העולה על רוחכם היו לא תהיה, כה אמר ד' אם לא ביד חזקה' וגו'[3], כי 'לא ידח ממנו נדח' (שמואל ב' יד, יד), וכל הגלגל מתגלגל לבא אל הקדושה לשורשו. ואם כן, אף על פי שנראה שהסוס מוביל להרוכב כחפצו הנבזה כביכול, אבל באמת אינו כן, אלא הרוכב מנהל את הסוס לחפצו. אמנם אינו מתגלה עתה בהווה, זולת ביהיה, והבן.

נמצא, כי בבחינה זו הוא גם כן חיבור, אלא 'אחור באחור', פירוש, שלא ברצון של הלובש ושלא ברצון של המלביש, והבן.

והעושין רצונו, דהיינו המגלים בעצמם לבושי מלכות בהווה, מחוברים בבחינת פנים בפנים ברצון טוב של הלובש וברצון טוב של המלביש, והבן, כי בחינה זו דוקא רצונו ית'.

וזה פירוש 'תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה' וגו'[4], כי בין כך ובין כך תעבוד, אלא החילוק הוא כי זה 'במצור ומצוק', דהיינו שלא ברצון*, והבן, וזה 'מֵרֺב כל' דהיינו ברצון.

*[הג"ה: וזהו שכתוב (דברים ד, כט) 'ובקשתם משם את ד' אלקיך, ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך'[5]. פירוש, כמו שכתוב בכתבי האר"י[6], אשר על ידי בנין כותל האחורים, נעשה בחינת הפנים של הפרצוף, דהיינו באותו מקום שנמצא שמח ביסורין, ואע"פ שהוא בחינת אחור, מכל מקום בזה הקבלה והשמחה הוא מטהר האחורים ומשיבו לבנין פרצוף דקדושה, נמצא שזה האחורים נעשו בחינת פנים, כי שניהם ברצון עי"ז, והבן. וזהו שהאחורים דהעליון נעשו פנים לתחתון[7], דהיינו אם מלבישו ברצונו הטוב, שוב הוא בחינת פנים, ושניהם ברצון. והבן. וזה ענין 'ובקשתם משם' וגו'[8].

וזה סוד 'אחרי ד' אלקיכם תלכו' (דברים יג, ה), דהיינו שתלבישו אחוריים דשכינה ותקבלו מלכותו ברצון בכל אופן שתהיה, דהיינו בכל הבחינות, אפילו בחינת אחוריים, כי 'האומר אקיים כל התורה חוץ מדבר אחד' וכו'[9], כי באופן זה אינו מלביש כלום. וכשזוכה ומקבל מלכותו ית' בתוכו ומלבישו בכל קומתה, ואפילו משהו אינו מניח, זהו יחוד שלם, והבן. ואדרבה, כשבאת להלביש, אז הוי מסתכל להלביש רק האחורים, כי כן סדר הלבשת הפרצופין. וזהו שכתוב 'אחרי ד' אלקיכם תלכו', פירוש, בבחינת אחוריים, אבל בבחי' פנים 'לא יראני האדם וחי' וגו' (שמות לג, כ), ודו"ק].

וזה פירוש המדרש (בראשית רבה ב, ה) 'מסתכל הקב"ה במעשיהם של צדיקים ומעשיהם של רשעים, ואיני יודע במה רוצה הקב"ה, אם במעשיהם וכו', כשהוא אומר 'וירא ד' את האור כי טוב ויבדל' (בראשית א, ד), הוי אומר במעשיהם של צדיקים'. פירוש, שבכל העשיות ומנהגים הקב"ה מסתכל, פירוש, מתחבר[10], והכל מתגלגל ובא לשורשו, אם כן יש שאלה איזה דרך יותר נרצה. לזה מסתייע המדרש מהכתוב 'וירא אלקים את האור כי טוב', דהיינו, בחינת גילוי, שזה במעשיהם של צדיקים, וזה הכוונה בחז"ל[11] 'ארוכה וקצרה וקצרה וארוכה', עיין שם, דהיינו כנ"ל.

וזה סוד 'כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך' (תהלים קד, כד), פירוש, שהכל משוער בל"ב נתיבות החכמה, ומחמת זה 'מלאה הארץ קנינך'. פירוש, לית אתר פנוי מיניה, כי הכל הולך לשורשו, אבל עתה בהעלם, ולכן נקרא 'עולם' לשון 'העלם'[12], ואור המתעלם ומתלבש בעולם נקרא 'נקודה' בחינת 'יוד' מתחלק לב' ההין, עַלְמָא דְאִתְכַּסְּיָא ועַלְמָא דְאִתְגַּלְּיָא[13]. וכל עבודת האדם, לגלות נקודה זאת, להמשיך אותה בבחינת 'ואו' מעולם ועד עולם[14], דהיינו ו' בין ב' ההין, דהיינו לגלות לעין כל את השפע האור הנמשך מאור מקיף למוקף, דהיינו ב' ההין, בסוד בינה יסוד מלכות[15], והבן.

ודרך הנרצה מהאדם הוא ג' בחינות, דהיינו הכנעה והבדלה והמתקה[16]. פירוש, 'מארות חסר כתיב'[17] (מסכת סופרים יז, ה; ירושלמי תענית כא, ב), פירוש, כי אור דעולם הזה מתוך החושך נברא. פירוש, כי 'יתרון האור מתוך החושך' (קהלת ב, יג), ושְׁרָגָא בְּטִיהַרָא מַאי אָהַנְיָא[18], ובִּימָמָא לָא סָלִיק נְהוֹרֵיהּ[19], וזה סוד שקליפה קדמה לפרי (זוהר משפטים רסה), ולכן הנעשה שותף להבורא במעשה בראשית, הוא מוציא את האור מתוך החושך, דהיינו, שמסתכל בעצמו כמה חשוך ומבוזה הוא לפני הקדושה של מעלה, והאיך לבוש בבגדים צואים, ובזה האור מוקף, והבן.

ובתשומת לב לשאלת ד' ית' ליראה את שמו הנכבד והנורא[20] הוא מתחזק בכח גדול להכניע את הרע שבקרבו, זו היא עַבְדָּא בִּישָׁא ושפחה בִּישָׁא שיהיו נכנעין תחת גבירתה[21] השוכן אתם בתוך טומאתם, והבן, עד אשר ירגיש בנפשו שההתעוררות לחיצוניות עבר ובטל ונכנע מאד, ואז יזכה לבא לבחינת הבדלה להבדיל בין האור ובין החושך, ו'לא יחליף ולא ימיר רע בטוב ולא טוב ברע', 'ואם המיר ימיר', דהיינו, התעוררות היצר ההכרחי לו, 'יהיה קודש בלתי לד' לבדו' (ע"פ ויקרא כז, י), שזה בחינת 'המתקה' סוד ההשתוקקות לד', בסוד אהבה האמיתית, שבחינה זו באה אחר שיבדיל בין טוב לרע ורוממות הבורא ית' ושפלות עצמו, ומקיים בעצמו 'ובערת הרע מקרבך' (דברים יג, ו ועוד), כי יבוש מאד מפני עושיה, אז יזכה להמתיק גם כן את השיריים דיצר שלו שאי אפשר לבער אותם, ומעלה אותם לשורשם האמיתי.