אזנים למעלה מעינים
והחו״ב דחיצוניות הראש, הבינה שה״ס אזנים היא למעלה מחכמה שה״ס עינים. והוא מטעם, כי החכמה ממש אינה מאירה כלום מחוץ לפרצוף, מטעם שהיא נסתמה עוד בחכמה סתימאה דא״א, ומה שמאיר בחיצוניות בסוד חוש הראיה, היא רק מבינה שחזרה לחכמה בסוד הי' דנפיק מאויר, ונמצא שהאזנים והעינים שניהם הם בינה, אלא האזנים הן ג"ר דבינה, שה״ס או״א עלאין, שבהם אין החכמה מאירה לחוץ, והעינים, הן ו״ק דבינה, שה״ס ישסו״ת שבהם הי' יוצאת מאויר, והחכמה מתגלה. ולפיכך האזנים שהן ג״ר הן למעלה מעינים שהן ו״ק.