תוכן

יח) בכל פעם שעושה מצוה אינו מספיק לו במה שעושה אותה, אלא שיכוין בעשייתה לקיים מצות בוראו שצוהו בכך. ונדבר במצות הפאה, כשהוא מסתפר יכוין שאינו מניח לשחת לו פאת הראש מב' צדדיו, וגם פאת הזקן. והכונה: דע, כי שערות ברישא דא"א הם, וברישא דז"א, וברישא דנוקבא. ואמנם שערות דא"א, הם רחמים גמורים, וכולם הם צינורות של אורות היורדים למטה, ואין ראוי לספרם, ולכן אין הנזיר שהוא רישא דעתיק מספר רישא, וכמ"ש במצות נזיר. אבל בז"א ראוי לספר ראשו, ובפרט מי שהוא משורש קין. וראוי לאדם לכוין כשמספר ראשו, שהוא דוגמת ז"א, ומסלק כל הגבורות דדינים ממנו, ע"י התער, שהוא שם אדנ"י במלוי גי' תרע"א, ואדני היפך דינא, לכן הוא גי' תער, לסלק הדינים. גם תער גי' מצמצי"ת, שהוא תער השכירה, החותכת ומגלחת הדינים.