תוכן

ט) ידוע כי כשבא נחש על חוה, לא היה הנחש, דהיינו הנוקבא לבדה, שרגליה יורדות מות, כי גם הזכר דהיינו סמאל רכב על נחש, ונתלבשו זו בזו, שלהיות כונתם להטעות זכר ונוקבא, הוצרכו גם הם להתלבש זו"נ, כדי שיהיה להם כח להטעות שניהם. והנוקבא אתנן זונה, והזכר מחיר כלב, ועליהם צוה כאן שלא נתפתה אחריהם, כי כל מצות התורה מצווי אדה"ר, שאמר לו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, וז"ס לא תביא בית ה' אלהיך, וידוע כי בית הוא אשה, דהיינו חוה, שלא תתפתה אחריהם. כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם, ואמרו גם לרבות שנויהם, וכמ"ש שם בגמרא פרק מרובה והכונה גם לרבות חוה ראשונה, כי לא הונח לו רק בחוה שניה. והנה יעקב אבינו היה אדה"ר עצמו, וכמ"ש רז"ל שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם, ולקח הב' נשים: לאה נגד חוה הא', ורחל נגד חוה הב'. ולכן אהב את רחל, ולאה היתה שנואה, אלא שלאה נתקנה, ולכן אמרה הפעם ילוה אישי אלי, הפעם יזבלני, הפעם אודה, יען כי בפעם ראשונה דחה אדם אותה, ועכשיו ילוה אלי, ולכן היה מלת זאת הפעם נכללות בפומה. והנה אלו הב' נשים, לפעמים נכללות זו בזו. ואלו הם הסימנים שמסרה רחל ללאה, דהיינו חלק נשמתה, שנתנה לה, והרי היא רחל בעצמה, כמ"ש בע"ה. גם יעקב היה בו בחינת יעקב וישראל, כנגד הב' נשים, אלא שהיו נכללים באחד.