זהר

תתקכ) ולבתר, כד אינון בני נשא אתמשכאן בההוא חיזו, דאקרי מראה. כדין כלהו בגסותא דרוחא דילהון, והאי רוחא דאקרי עסירט"א, איהו אתער לחד רוחא ממנא דאיהו תחות ידיה, ועאל בנוקבא דלתתא דכל נוקבין, וסליק מתמן חד רוחא אחרא, דאיהו ממנא עם ההוא רוחא דאקרי אסכרא כדקאמרן. ודא איהו לילית אימא דשדין. וכד ההוא ב"נ אתער להאי רוחא אחרא דאקרי עסירט"א, כדין אתחבר עמיה דההוא ב"נ, ואתקשר עמיה תדיר. וכדין בכל ריש ירחא וירחא, אתער ההוא רוחא, דחיזו בישא בהדה דלילית, ולזמנין דאתזק מנייהו ההוא בר נש, ויפול לארעא, ולא יכיל למיקם, או ימות. וכל דא גרים, ההוא חיזו דמראה, דאיהו מסתכל ביה. דהא כמה דאחזי גסותא דרוחא בלביה, הכי נמי אסגי רוחא בישא לגביה. ועל דא כלא קיימא בההוא אתערו דלתתא.

פירוש הסולם

תתקכ) ולבתר כד אינון וכו': ואח"כ, כשבני אדם נמשכים להסתכל בראיה הזו הנקראת מראה, אז כולם הם בגבהות רוח שלהם, ורוח ההוא שנקרא עסירטא מעורר לרוח אחד ממונה שהוא תחת ידו, והוא נכנס בנקב התחתון מכל הנקבים ומעלה משם רוח אחר, שהוא ממונה עם רוח ההוא, שנקרא אסכרא שאמרנו, שזה הוא לילית אמם של השדים. וכשהאדם מעורר רוח האחר ע"י מה שמסתכל במראה, שנקרא עסירט"א, אז מתחבר עם האדם ונקשר עמו תמיד, ואז בכל ראש חדש וחדש, נתעורר רוח ההוא הרע של המראה עם לילית שהיא אסכרא, ולפעמים האדם ניזק מהם ונופל על הארץ ואינו יכול לקום, או ימות. וכל זה גורמת ראיה ההיא שבמראה שהוא מסתכל בה, כי כמו שנראה גסות הרוח בלבו, בהסתכלו במראה, כן הוא מרבה להמשיך רוח הרע אליו. וע"כ, הכל עומד בהתעוררות שלמטה ההוא.