זהר

תתקג) ותאנא, ההוא יומא כנש כל אומיא ועממיא ולישנייא למפלח לההוא צלמא, ונטל מאנא ממאני מקדשא, דהוה גליף ביה שמא קדישא, ועייל ליה בפומיה דההוא צלמא ובההיא שעתא, הוה ממלל רברבן, עד דאתא דניאל, וקריב גבי דההוא צלמא, ואמר אנא שליחא דמארא עלאה, גוזרני עלך למפק מהכא. אדכר שמא קדישא, ונפק ההוא מאנא, ונפל צלמא ואתבר. היינו דכתיב והוצאות את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים. קם ר' יהודה ונשקיה על רישיה, אמר אי לא דקריבנא בקוטפייא הכא, לא אשתמודענא בך. והוו דחלין קמיה מההוא יומא.

פירוש הסולם

תתקג) ותאנא ההוא יומא וכו': ולמדנו, ביום ההוא, קיבץ כל האומות והעמים והלשונות שיעבדו לצלם ההוא, ולקח כלי מכלי בית המקדש, שהיה חקוק בו השם הקדוש, והכניסו בפיו של אותו הצלם, ואז בשעה ההיא דבר הצלם גדולות. עד שבא דניאל, וקרב לצלם ההוא, ואמר אני שליח של אדון העליון, גוזר אני עליך, לצאת מכאן. הזכיר את השם הקדוש, ויצא כלי ההוא מפיו של הצלם, ונפל הצלם ונשבר. היינו דכתיב והוצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים. קם ר' יהודה ונשקו על ראשו, של רב הונא, אמר, אם לא קרבתיך לחברים כאן, לא הכרנו אותך. קוטפייא, פירושו חברותא, מלשון קטפא דגווזא (ע"ז לה:) ומיום ההוא היו יראים מפניו.