זהר

תתצ) וכל דא איתימא מאן יהיב לן לאקרבא עלייהו, דלמא אינון לא בעאן כל דא. אלא לית חדווה לכל אינון ממנן, בכל אינון תורים אילים ואמרין כהני, בשעתא דישראל יהבי לון סעודתין אלין. ועם כל דא לא מתקרבו כלא, אלא לקב"ה בלחודוי, ואינון מתקרבי תמן, ואיהו פליג לון. ועל דא כתיב, אם רעב שונאך האכילהו לחם, אלין אינון קרבנין דחג. ואם צמא השקהו מים, אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג. וביומא תניינא, וביומא שתיתאה ושביעאה, וסימן בו"ז יבוזו לו.

פירוש הסולם

תתצ) וכל דא איתימא וכו': וכל זה, אם תאמר, מי נותן אותנו להקריב עליהם, על הממונים של ע' אומות, אולי אינם רוצים כל זה. אלא אין שמחה לכל אלו הממונים, כמו בכל אלו הפרים ואילים וכבשים, בשעה שישראל נותנים להם סעודות אלו. ועם כל זה אין הכל נקרב אלא אל הקב"ה בלבד, והם, הממונים, מתקרבים שם, והקב"ה מחלק להם. ועל זה כתוב, אם רעב שונאך האכילהו לחם, אלו הם קרבנות החג. ואם צמא השקהו מים, אלו הם המים הרשומים כאן לנסכם בימי החג, ביום השני, וביום הששי וביום השביעי. והסימן בוז יבוזו לו. שהוא ראשי תיבות ב' ו' ז'.