זהר

תתפ) אר"ש, ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא, ורזא דא, אשכחן בספרי קדמאי, אשים אינון באמצעיתא, ואתיין בסטרא דא ובסטרא דא, אדבקו באילנא דדעת טוב ורע, אדבקן ברע, ואדבקן בטוב. ובג"כ, בשאר יומין כתיב בהו אשה עולה. אבל בהני יומא, דאילנא דחיי קיימא, ולא אחרא, לית אנן צריכין לאשה, ולא אצטריך למהוי תמן. ויומא דא, יומא דאילנא דחיי איהו, ולא דדעת טוב ורע. ובג"ד, והקרבתם עולה לריח ניחח ליי', ולא אשה ליי' עולה. ועולה, לשון עולה, כמה דאתמר, והא אתערנא מלי דפרים בני בקר, וכל ההוא קרבן.

פירוש הסולם

תתפ) אר"ש ארימית ידי וכו': א"ר שמעון הרימותי ידי בתפלה למי שברא העולם. וסוד זה מצאתי בספרים ראשונים. אשים, הם באמצע הטוב והרע, ובאים בצד זה ובצד זה, כי נדבקו בעץ הדעת טוב ורע, ע"כ נדבקו ברע ונדבקו בטוב, ומשום זה, בשאר ימים כתוב בהם אשה עולה, משום שיש בהם דינים ואחיזה בעץ הדעת טו"ר. אבל באלו הימים שעץ החיים נמצא ולא אחר, דהיינו בשבועות, אין אנו צריכים לאשה ואינו צריך להיות שם. כי יום זה, דשבועות, הוא של עץ החיים ולא של עץ הדעת טוב ורע. ומשום זה כתוב, והקרבתם עולה לריח ניחח לה', ולא אשה לה' עולה. ועולה פירושו לשון עולה, שהוא עולה לגבוה, כמו שלמדנו. וכבר הערנו הדברים בפירוש של פרים בני בקר, וכל קרבן ההוא.