זהר

תתפז) אבל לישראל, דאינון מקב"ה, מה כתיב. ודורשי יי' לא יחסרו כל טוב. רישיה דקרא, כפירים רשו ורעבו, אלין ממנן דשאר עמין. ודורשי יי', אלין ישראל, לא יחסרו כל טוב, אלין אזלין ואסתלקו לעילא לעילא. ובג"כ, טובא דלהון דאינון מים, היו הלוך וחסור, עד החדש העשירי. דא טבת, דהא כדין ימי הרעה הוו, ואתערת ההיא רעה ואתתקפת, וכלה קדישא לא אנהירת מגו שמשא, כדין נראו ראשי ההרים, אלין אינון הרי חשוכא, טורין דלווטין אתחזון ואתתקפו, ועבדין בישין בעלמא.

פירוש הסולם

תתפז) אבל לישראל דאינון וכו': אבל לישראל, שהם מהקב"ה, שהוא קו האמצעי, מה כתוב, ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. התחלת הכתוב הוא, כפירים רשו ורעבו, אלו הם הממונים של שאר העמים. ודורשי ה', אלו הם ישראל, לא יחסרו כל טוב, אלו הולכים ומתעלים למעלה למעלה. כי מעלין בקודש ואין מורידין. ומשום זה הטוב שלהם של האומות והס"א, שהם מים, היו הלוך וחסור עד חדש העשירי, שזה טבת, כי אז הם ימי הרעה. כי חדשי טבת שבט הם ימי דין ונקראים ימי הרעה (כמ"ש בזוהר חדש יתרו ל"ו ע"ב.) ורעה הזו מתעוררת ומתחזקת והכלה הקדושה, שהיא המלכות אינה מאירה מתוך השמש, דהיינו שהיא נפרדת מן השמש, שהוא ז"א, אז נראו ראשי ההרים אלו, שהם הדינים דשמאל הנמשכים עם פרי החג, שהם אלו הרי חשך והרי קללות, הנראים ומתחזקים ועושים רעות בעולם.