זהר

תתפה) אמר רבי אלעזר, יומא קדמאה דחג, לא שריא עלייהו, ולא יומא תניינא, אלא יומא תליתאה, דאוסיף וגרע שריא עלייהו, אוסיף אתוון, וגרע קרבנין. דכתיב עשתי עשר וגו'. והכי אתחזי לרע עין, בגין דיומא קדמאה ויומא תניינא חדוה דבנהא, ואינון מפלגי עדאן לון. מיומא תליתאה ולהלאה, דאיהי שריא עלייהו, מה כתיב. והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים והמים היו הלוך וחסור, אלין קרבנין, דאזלין ומתמעטין. וכמה דאינון מתמעטין, הכי נמי אתמעט טובא דלהון.

פירוש הסולם

תתפה) אמר רבי אלעזר וכו': אר"א, יום הראשון של חג אין המלכות שורה עליהם, על הממונים דע' אומות, ולא ביום השני, אלא ביום השלישי, שמוסיף וגורע, היא שורה עליהם, מוסיף אותיות וגורע קרבנות, שכתוב, עשתי עשר וגו', שזה ראוי לרע עין. כי ביום הראשון ויום השני הוא שמחה של הבנים, וישראל מחלקים להם, לממוני האומות, שלל. מיום השלישי והלאה, שהמלכות שורה עליהם, מה כתוב, והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים. והמים היו הלוך וחסור, אלו הם הקרבנות שהולכים ומתמעטים. וכמו שהם מתמעטים כך מתמעט הטוב שלהם. ומרדין פירושו עונשים, מלשון מכות מרדות. עדאן פירושו שלל ומתנות, מלשון בבוקר יאכל עד.
פירוש. עיקר בנין המלכות הוא מקו שמאל שהוא הארת החכמה דשמאל, אמנם כשהיא שורה על ישראל היא בזווג עם ז"א, שה"ס קו האמצעי, שאז אין החכמה שבמלכות מאירה אלא ממטה למעלה. ועיקר הארתה היא מבחינת החסדים שמקבלת מז"א. אבל כשהמלכות שורה על אומות העולם והס"א, הוא להיפך, שאינה שורה עליהם, אלא כשהיא בפרוד מז"א, כי האומות והס"א אינם חפצים לקבל מקו אמצעי, שהוא ז"א, אלא מבחינת השמאל שבמלכות בלבד.
וז"ש, כל הני יומין אזלת אמא על בנייא וכו', דהיינו המלכות כשהיא בזווג עם ז"א, שהוא קו אמצעי, בגין דלא ישלוט סטרא אחרא עלייהו, דהיינו שהס"א לא יעוררו אותם להמשיך החכמה ממעלה למטה מן המלכות, כדרך הסרא אחרא. כיון דאשתזיבו בנהא והא יתבין בסכות, מתנטרין וכו' כיון שזכו לסוכה המה משומרים בשמירה עליונה שהס"א לא יוכל עוד לשלוט עליהם להסיתם למשוך השמאל ממעלה למטה. וע"כ פקדת לון לישראל למעבד סעודתא לממנן דשאר עמין, דהיינו שיקריבו ע' פרים, שה"ס המשכת הארת השמאל לשרי האומות ולסטרא אחרא בשיעור חיותם וקיומם בלבד, כי אין חיות וקיום לאומות ולסטרא אחרא, אלא מהארת השמאל בלבד. ואיהי לא שרייא תמן, כי אין המלכות שורה עליהם אלא אם כן כשהיא בפרוד מן ז"א, שאז היא מגבירה כח חיותם של הס"א. ולפיכך כדי שלא לתת להם תוספת חיות, אינה שורית עליהם. אלא ישראל בלבד ממשיכים להם חלקם מן הקרבנות, וישראל אין ממשיכים אלא הארת ממטה למעלה בלבד, שהוא כתקון קו האמצעי. שהארה זו באה בדרך ג' קוין, המאירים אל המלכות, שה"ס חו"ג תו"מ, ואחר שנכללים זה מזה, יש ג' קוין בכל אחד מחו"ג תו"מ, שהם י"ב, שה"ס י"ב פרים. ועם הכולל הם י"ג פרים. וז"ס י"ג פרים שהקריבו ביום א', וי"ב פרים שהקריבו ביום ב', שהם היו בבחינת המשכת החכמה בסוד ג' קוין ומלכות המקבלתם, שבהתכללם זה מזה הם סוד י"ב, ועם הכולל הם י"ג. וז"ש, בגין דיומא קדמאה ויומא תנינא חדוה דבנהא, ואינון מפלגי עדאן לון, כי ישראל הם המחלקים הארת השמאל לממוני האומות, וע"כ הם מחלקים להם בסוד המספר י"ג פרים ביום א' וי"ב פרים ביום ב'. שה"ס התכללות ג' קוין והמלכות זה בזה. כדרך הארת קו האמצעי.
וז"ש ביומא תליתאה וכו' שריאת למשרי עלייהו וכו'. כי אחר שכבר קבלו מישראל כל מה שיכלו להאיר להם, שה"ס י"ב פרים. אז מתחלת המלכות לשרות על הממונים של האומות, כלומר שמכח ההארה שקבלו מי"ב פרים שבקדושה, שהיתה מקו האמצעי, הם מתגברים וממשיכים ממלכות בלבד, דהיינו מבחינתה עצמה שהיא שמאל בלי ימין, כדי שיוכלו להמשיך ממעלה למטה כחפצם. וז"ס שנצטוו אז ישראל להקריב עשתי עשר פרים, וז"ש, אלא יומא תליתאה דאוסיף וגרע, שריא עלייהו, אוסיף אתוון וגרע קרבנין דכתיב עשתי עשר וגו'. כי ביום א' וב' השפיעו ישראל עליהם מקדושה, בסוד שתי עשר, שהם סוד התכללות ג' קוין כנ"ל. אבל כשהתגברו למשוך מבחינת שמאל בלי ימין דהיינו ממלכות כשהיא בפרוד, אז הוסיפו עין רע על הארת שתי עשר פרים שקבלו ביום א' וב', ונעשה עשתי עשר, כי כשמוסיפים ע' על שתי עשר נעשה עשתי עשר. ונמצא דאוסיף אתוון, שהוסיף ע', וגרע קרבנין, שכבר אין להם שתי עשר פרים אלא עשתי עשר פרים. וכל היו הולכים ומתמעטים עד שנפסקו לגמרי. וז"ש, מה כתיב, והמים היו הלוך וחסור וגו' אלין קרבנין דאזלין ומתמעטין וכו'.