זהר

תתפד) ובחמשה עשר יום וגו'. ר' אבא פתח, ותנח התיבה בחדש השביעי וגו', ת"ח, כל הני יומין, אזלת אימא על בנייא, בגין דלא ישלוט סטרא אחרא עלייהו, ובגין לשזבא לון. כיון דאשתזיבו בנהא, והא יתבין בסכות, מתנטרין בנטורא. יומא קדמאה, ויומא תנינא, פקדת לון לישראל, למעבד סעודתא לממנן דשאר עמין, ואיהי לא שריא תמן. ביומא תליתאה, דאיהו י"ז לחדש, שריאת למשרי עלייהו. הה"ד, ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט, טורין דכל לווטין ומרדין שראן בגווייהו.

פירוש הסולם

תתפד) ובחמשה עשר יום וגו': ר' אבא פתח, ותנח התיבה בחדש השביעי וגו'. בוא וראה, כל אלו הימים מיום הכפורים עד סוכות, הולכת האם, שהיא השכינה, על הבנים, שהם ישראל, כדי שלא ישלוט הסטרא אחרא על ישראל, וכדי להצילם. כיון שנצלו הבנים ויושבים בסוכות הם נשמרים בשמירה של אמא, שהיא השכינה. ביום הראשון ויום השני של חג הסוכות, ציותה לישראל לעשות סעודה לממונים של שאר העמים. שהם ע' פרים, לע' שרים, והיא אינה שורית שם עמהם. ביום השלישי, שהוא י"ז לחדש, השכינה מתחלת לשרות עליהם. ז"ש ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט. אשר תיבה ה"ס השכינה, הרי אררט, היינו הרים שכל הקללות וכל העונשים שורים בתוכם, שהם הממונים של האומות.