זהר

תתפא) ובחדש השביעי, כמה דאתמר, יומא דר"ה, דינא דכל עלמא, דינא תקיפא, ודינא רפיא. ועשיתם עולה, והקרבתם מבעי ליה, כשאר כל יומין, מאי ועשיתם. אלא ביומא דא, ועשה לי מטעמים כתיב. כמה מטעמים ותבשילים עבדו ישראל בהני יומי, בעוד דמקטרגא אזיל לפשפשא בחובין דעלמא. וע"ד לא כתיב והקרבתם, אלא ועשיתם עולה. ולא אשה עולה. וכן בכל שאר יומין, לא כתיב אשה, דלית לון חולקא בכל הני יומי. כ"ש בהאי יומא, דאנן עבדין מטעמים ותבשילים בלא דעתא דסטרא אחרא, דהא יצחק משדר ליה לצוד צידה דחובין דבני עלמא, ולאייתאה לגביה.

פירוש הסולם

תתפא) ובחדש השביעי כמה וכו': ​ובחדש השביעי באחד לחדש. היינו כמו שלמדנו כי יום של ​ראש השנה, הוא דינם של כל העולם, דין קשה ביום א'. ודין רפה, ביום ב'. שואל כתוב, ​ועשיתם עולה, והקרבתם היה צריך לומר כשאר כל הימים, מהו ועשיתם. ומשיב, אלא ביום זה, דראש השנה, כתוב, ​ועשה לי מטעמים. שיצחק אמר לעשו, שהוא המקטרג, כמה מטעמים ותבשילים עושים ישראל באלו הימים, דהיינו במצות ובתפלה, בעוד שהמקטרג הולך לחפש בעונות העולם. לעשות מהם מטעמים לקטרוג. וע"כ לא כתוב, והקרבתם, אלא ועשיתם עולה. דהיינו לעשות ולתקן מטעמים. ולא כתוב ​אשה עולה, וכן בכל שאר הימים שאין לסטרא אחרא חלק באלו הימים, לא כתוב אשה, כגון בשבועות כנ"ל בדבור הסמוך. וכן ​ביום הכפורים. כל שכן ביום הזה, שאנו עושים מטעמים ותבשילים בלי דעת הסטרא אחרא. שהרי יצחק שלח אותו, לצוד צידה של עונות בני העולם ולהביא אצלו.
פירוש. בכל הקרבנות נותנים חלק לסטרא אחרא (כנ"ל במראות הסולם אות יג/ב ע"ש) אבל ביום זה דראש השנה הוא להיפך, שעל ידי תקיעת שופר מבלבלים דעתו של השטן, שפירושו, שע"י תקיעת שופר מתבטלים ג"ר דשמאל שמשם חיות הסטרא אחרא. כי ברה"ש שולט מצב הא' של המלכות, וה"ס מה שיצחק, שהוא קו שמאל אמר לעשו ​וצידה לה ציד, שנתן לו רשות להמשיך הג"ר דשמאל, ולעורר כל הדינים הבאים עמו, שה"ס ​ויחרד יצחק חרדה גדולה. ודינים הללו מתחילים להתעורר בראש השנה, אמנם בתוך כך, אזיל ישראל נטלי עיטא ברבקה וכו' מזמני שופר ותקעין, כמ"ש להלן בדבור הסמוך. דהיינו שע"י תקיעת שופר מתמעטים הג"ר דשמאל שהם כל המוחין דס"א, וע"כ הס"א מתבלבלת. ונמצא שלא עוד שאין לה חלק מקרבנות דראש השנה, כמו בשאר הקרבנות, אלא עוד שמפסיד כל אחיזתו ומתבלבל דעתו (עי' לעיל אמור מאות קפ"ז עד אות רכ"ד).
וז"ש, כל שכן בהאי יומא דאנן עבדין מטעמים ותבשילין בלא דעתא דסטרא אחרא, דהיינו לא לבד שאין נותנים לו חיות מן הקרבנות אלא עוד שמבלבלים דעתו, דהא יצחק משדר ליה לצוד צידה דחובין וכו', דהיינו מחמת שהוא מצב הא' דמלכות, שיצחק, שה"ס קו השמאל, יושב על כסא דין, ורוצה להגביר שליטתו, שולח את עשו לצוד ציד, שהוא שימשיך ג"ר משמאל, וכיון שנתן לו רשות, תיכף מתעוררים הדינים, שהם דנים כל העולם לכף חוב. וכמ"ש בדבור הסמוך ובעוד דאיהו אזיל, דהיינו מטרם שמספיק לגלות הדינים מג"ר דשמאל, מזמני שופר ותקעין ליה בגין לאתערא רחמי, כי ע"י תקיעת שופר מתבטלים הג"ר דשמאל והס"א אינו יכול להמשיכם, ומתבלבל דעתו, ובמקומם נמשכים מטעמים דיעקב, שהם רחמים.