זהר

תתעח) תא חזי, אף על גב דזמנא קביעא איהו, לכל חויין דעלמא, לאתפשטא משכא דלהון, לא מתפשטי, אלא בזמנא דמתערי בלישנא בישא לתתא, וכדין אתער ההוא חויא בישא לעילא, ופשט משכיה וקשקשוי מניה. דא סליק, ודא נחית, וקשיא עליה ההוא אתפשטותא דקשקשוי במשכיה מכלא. מאי טעמא. בגין. דאתפרש מזווגיה. דאלמלא הוה כלא בחבורא חדא, לא יכלין עלמין למסבל לון, וכלא בגין אתערותא דלישנא בישא דלתתא.

פירוש הסולם

תתעח) תא חזי אע"ג וכו': בוא וראה, אע"'פ שיש זמן קבוע לכל הנחשים שבעולם להפשיט את עורם מעצמם, דהיינו, אחד לז' שנה, מכל מקום, אינם מתפשטים אלא בזמן שמעוררים לשון הרע למטה, ואז נתעורר נחש הרע ההוא למעלה ופושט עורו וקשקשותיו ממנו. זה עולה וזה יורד, דהיינו הגוף שלו עולה למעלה כנגד הבינה, והעור והקשקשים שלו מתפשטים ממנו ויורדים למטה. וקשה עליו, התפשטות עורו וקשקשותיו, יותר מכל. מהו הטעם משום שנפרש מזווגו. כלומר שעורו וקשקשותיו הם בחינת המלכות של הנחש, (כנ"ל אות תתע"ו) שהיא בת זוגו של הנחש. ולמה נעשה כך, שיהיה נפרד מן המלכות שלו. הוא משום, כי אם הכל היה בחבור אחד, דהיינו, עם המלכות שלו, שהוא העור והקשקשים, שהם מדת הדין הקשה, לא היה העולם יכול לסבול. וע"כ, הוא תקון העולם. (כנ"ל וארא דף ל"ו ד"ה עד ע"ש) ועם כל זה, הכל הוא בשביל התעוררות לשון הרע שלמטה. כלומר אע"פ שהוא תקון העולם, אין הדבר נעשה מאליו אלא בסבת העון של לה"ר.