זהר

תתעו) תא חזי, כד האי אתערו דלישנא בישא אתער לתתא, כדין האי נחש עקלתון, סליק קשקשוי, ואוקים לון בסליקו, ואתער מרישא עד רגלוי. וכד קשקשוי סליקו ומתערי, כדין כל גופא אתער. קשקשוי, אלין אינון כל גרדיני נימוסין דלבר.

פירוש הסולם

תתעו) ת"ח כד האי וכו': בוא וראה, כשהתעוררות הזאת של לשון הרע מתעוררת למטה, אז נחש עקלתון הזה, מעלה קשקשותיו ומקים אותן בהעלאה, שיהיו זקופות כלפי מעלה, ונתעורר מראשו עד רגליו. כי כשקשקשותיו עולות ומתעוררות, מתעורר כל גופו. קשקשותיו אלו, הם כל עוברי דין וחוק שמבחוץ.
פירוש. כי הנחש, וכל הס"א, אין להם אחיזה אלא ממלכות לקדושה, בסו"ה ורגליה יורדות מות. אלא בעון לשון הרע אז עולה המלכות בבינה ונאחז הנחש מן המלכות שבמקום בינה. כי כמו שבעל לשון הרע מטיל פגם באדם שאין בו פגם, כך למעלה עולה הדין של המלכות, שה"ס מנעולא במקום בינה, ונעשה פגם במקום שאין בו פגם. וז"ש, באתערו דלתתא תליא אתערו דלעילא. (באות תתע"ה).
והנה בחינת המלכות של הנחש נעשתה ממדת הדין הקשה הנמשכת ממלכות הבלתי נמתקת דקדושה, (כנ"ל וארא דף ל"ד ד"ה פירוש ע"ש) וקשקשותיו ועורו וזנבו הם בחינת המלכות של הנחש כמ"ש שם. וז"ש, כד האי אתערו דלישנא בישא אתער לתתא, כדין האי נחש עקלתון סליק קשקשוי ואוקים לון בסליקו, דהיינו שהוא מעלה את המלכות שלו שהיא מדת הדין הקשה שנקראת קשקשים אל המקום שכנגד בינה דקדושה שבגרם עון לה"ר עולה המלכות למקום בינה כנ"ל. ונעשה מקום לנחש לאחוז בדינין היורדים מבינה. ונבחן, שמעלה שם קשקשותיו, וז"ש, קשקשוי אלין אינון כל גרדיני נימוסין דלבר, דהיינו המחבלים הנמשכים מחיצוניות המלכות, שהיא מדת הדין הקשה.