זהר

תתנ) ואיהי פקודא שביעאה, מצות ציצית, כליל תכלת ולבן, דינא ורחמי. בנורא, אשא חוורא לא אכיל. תכלא, אכיל ושצי, ותאכל את העולה. חוור מימינא, תכלת משמאלא, עמודא דאמצעיתא, יחוד בין תרווייהו, ירוק. בגין דא אוקמוה מארי מתניתין, מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן. ובגין דא תקינו פרשת ציצית, למקרי לה ביחודא.

פירוש הסולם

תתנ) ואיהי פקודא שביעאה וכו': והיא מצוק השביעית, שהיא מצות ציצית הכלולה תכלת ולבן, שהם דין ורחמים. באש של הנר, אש לבן אינו אוכל מה שתחתיו, כי הוא נאחז רק באש תכלא שמתחתיו. אבל אשא תכלא שבנר היא דבוקה בפתילה ובשמן והיא אוכלת ומכלה מה שתחתיו (כנ"ל ב"ב מאות רמ"ט עד אות רס"ח) כי אש לבנה היא חסד, ואש תכלת היא דין. ועל אש התכלת שהיא דין, נאמר ותאכל את העולה. כי הלבן הוא מימין והתכלת משמאל, עמוד האמצעי, הוא היחוד בין שניהם, בין ימין ושמאל, והוא ירוק. משום זה העמידו חכמים, מאימתי קוראים את שמע בשחרית. משיכיר בין תכלת ללבן. דהיינו משיבחין בין חסד לדין, כי הוא צריך ליחדם בקו אמצעי, שה"ס קריאת שמע. ומשום זה התקינו פרשת ציצית, לקראה ביחוד קריאת שמע משום שמצותה בלבן ותכלת, שצריכים ליחדם בק"ש.