זהר

תתמו) והאי איהו סרסורא בישא, לכל אינון בישין, האי קאים על קברא בזמנא דאתדן ההוא גופא, ותבר ליה עינוי. בגין דאיהו רווח לון, כד איהו בהאי עלמא, ודיליה אינון.

פירוש הסולם

תתמו) והאי איהו סרסורא וכו': וזה, פתות, הוא מתווך רע המסית לכל אלו הרעות. זה עומד על הקבר בזמן שנדון הגוף ומשבר את עיניו. משום שהוא הרויח אותם, בעוד שהגוף היה בעולם הזה, ושלו הם.
פירוש. אלו ב' ממונים, דומה ופתו"ת, הט בחינות דכר ונוקבא המבוארים לעיל (באות תכ"ג ותכ"ד ע"ש) שמדת הדין הקשה אינו נגמר להזיק בראשית הגילוי שלה, כל עוד שהוא בבחינת הדכר דס"א, אלא שצריכים להגלות הרבה פעמים עד שמשיגים כח לפעול ולהעניש. שזה היא בחינת הנוקבא דס"א. ע"ש. והנה דומ"ה היא בחינת הדכר. שהוא רק תופש את הנשמה, ועוד אין בו כח להזיקה ולהענישה, עד שפתו"ת הזה אשר תחתיו הולך ומפתה את הנשמה להסתכל במה שלא צריך, שפירושו שמפתה אותו להמשיך חכמה ממעלה למטה, כדרך הסטרא אחרא, שבכל פעם שעושה את זה, מתגלה מדת הדין הקשה בסופו, בסו"ה לפתח חטאת רובץ, ואז נפגעת הנשמה במדת הדין הקשה, והיא משברת את עיני הגוף המת. פירוש. כל מה שעשה הגוף בעולם הזה, מוכרחת גם הנשמה לעשות בעולם ההוא. וכיון שהגוף נלכד ברשת פתו"ת הזה, ע"כ גם הנשמה נופלת לידיו, והיא עושית, מה שמפתה ומצוה אותה לעשות. וז"ש, ואכריחן ליה לאסטאה עינוי לאסתכלא במה דלא אצטריך. היינו מחמת מעשה הגוף בעודו בעוה"ז. וז"ש, קאים על קרבא וכו' ותבר ליה עינוי בגין דאיהו רווח לון כד איהו בהאי עלמא. כי מתוך שנדבק בפתו"ת וסיעתו בעודו בעוה"ז, נבנו לו עינים מצדם. וע"כ הוא שוברם, כי שלו הנה.