זהר

תתמא) אתקריאת פקודא קדמאה אנכי, מסטרא דכתר, דאיהו אי"ן מאלהינו. אנכי ביה כ', כתר. וביה אין. וכתר אתקרי מסטרא דאימא עלאה. דאדכר לגבה חמשין זמנין יציאת מצרים באורייתא. ואיהי ב"ת מן בראשית, דכלילא עשר אמירן, מסטרא דחכמה בת י', בחכמה יסד ארץ. באבא יסד ברתא. ואיהו נתיב לא ידעו עיט, דכליל ל"ב נתיבות, דאינון ל"ב אלהים מסטרא דאימא עלאה, דאתקרי כבוד. וכד אתכלילן בברתא, אתקרי ל"ב. ובגין דא כבוד לעילא, ל"ב לתתא.

פירוש הסולם

תתמא) אתקריאת פקודא קיימא וכו': היא נקראת מצוה ראשונה, אנכי, דהיינו תחילת גילוי אלקית, מצד הכתר שבה, שהוא אין מן אלהינו, כי הכתר נקרא אין, מטעם אפיסת ההשגה. אנכי, בו כ', שהיא כתר ובו אותיות אין, וכתר נקראת מצד אמא עלאה, שנזכר לה חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה. שהם כנגד חמשים שערי בינה. (כנ"ל יתרו אות שפט) וכתר של מלכות הוא בבינה. והיא בת מן בראשית הכולל כל עשרה המאמרות דמעשה בראשית. ומצד החכמה היא, בת י', כמ"ש בחכמה יסד ארץ, דהיינו המלכות שנקראת ארץ. כי אבא, שהוא חכמה, יסד הבת, שהיא המלכות, והיא הנתיב שלא ידעו עיט, הכולל ל"ב נתיבות, שהם ל"ב שמות אלקים מצד אמא עלאה הנקראת כבוד. וכשנכללים בבת, שהיא המלכות נקראת המלכות לב. ומשום זה כבוד למעלה, לב למטה. (כנ"ל אות תשי"א).