זהר

תתלז) תא חזי, דוד הוה קיומא נעיץ במקורא דמיין נבעין, וכד אתדחיא לארעא אחרא, וצערין ליה, ולפום צעריה אתדחיא מארעא קדישא. אף על גב דנחית מדרגוי לדרגא תתאה, קם בקיומיה, ולא עאל לסטרא אחרא, ואסתמר מניה. מה כתיב ואולם חי יי' וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות. דהא נחית בדרגוי, עד דהוה ביה האי שעורא. וזכאה חולקיה, מאן דאסתמר מההוא סטרא בישא, ומכל דרגין דההוא סטרא, דמשתכחי בעלמא.

פירוש הסולם

תתלז) ת"ח דוד הוה קיומא וכו': בוא וראה, דוד, היה קיומו תקוע במקור מים הנובעים, דהיינו בבינה, כי דוד ה"ס המלכות שלמעלה מחזה, ששם מקום בינה. שממנה חיותו וקיומו (כנ"ל ב"א דף ק"י ד"ה מלכותא) וכשנדחה לארץ אחר, בברחו מפני שאול, וציערו אותו, ולפי צערו נדחה מארץ הקדושה, דהיינו שנפל ממדרגתו שהיא ארץ הקדושה, ואע"פ שירד ממדרגותיו למדרגה תחתונה, עמד בקיומו, ולא נכנס לסטרא אחרא ונשמר ממנו, מה כתוב, ואולם חי ה' וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות. כי ירד ממדרגותיו עד שהיה בו שיעור הזה בינו ובין המות. שהוא הסטרא אחרא שנקרא מות. (כמו שנתבאר לעיל בהקסה"ז דף ק"ט ד"ה כחוטא ע"ש) ואשרי חלקו מי שנשמר מצד הרע הזה, ומכל המדרגות של צד ההוא הנמצאות בעולם.