זהר

תתלו) ת"ח, מטורי דנהירו, דתוקפא דשמשא תמן, עפרא דארעא ביני טורי, כלהו עבדי דהב, ואלמלא חיוון בישין דרביאו תמן, בני נשא לא הוו מסכני, בגין דתוקפא דשמשא אסגי דהב.

פירוש הסולם

תתלו) ת"ח מטורי דנהירו וכו': בוא וראה, מההרים, ששם תוקף אור השמש, מעפר הארץ שבין ההרים, כולם עושים זהב, ולולא חיות רעות הגדלים שמה, האנשים לא היו עניים, כי גבורת השמש מגדיל זהב. ביאור הדברים. זהב, פירושו הארת החכמה שבקו שמאל דבינה. הרים, פירושו חג"ת, שאין הרים אלא אבות. העפר שבין ההרים, היינו הנוקבא המחוברת עם החג"ת בסוד רביעי לאבות (כנ"ל ב"א ק"י ד"ה ואלו) וכל עוד שאינה מקבלת החסדים מן השמש שהוא ז"א, אין החכמה שבה מאירה, כי אינה יכולה להאיר בלי לבוש החסדים, וע"כ נקראת אז עפר. אבל כשהשמש מסתכל בה, דהיינו שמשפיע לה אור החסדים, אז החכמה מתלבשת בחסדים, ומאירה כמו הארת השמאל דבינה, ונעשית הארתה זהב כמוה.
וז"ש ואלמלא חיוון בישין וכו' בני נשא לא הוו מסכני, כי בשליטת השמאל יש שמירה מרובה, בסוד ​להט החרב המתהפכת וכו' ולא כל אדם יכול לקבל משם זולת הכדאים לה.