זהר

תתלג) עוד א"ר אליעזר, עקיבא, רמז דאתקטל הבל, אורי על מהימנותא דשמא יקירא עילאה דמלכא, דכתיב ונשגב ה' לבדו. א"ר עקיבא, ווי לעלמא כד תיפוק מניה, כען אנא מסתכל בחכמתא סגיאה. א"ל, הא אמרית לך אסתים פומך, דהא חזינא דדי לי ולך בעלמא.

פירוש הסולם

תתלג) עוד א"ר אליעזר וכו': עוד א"ר אליעזר, עקיבא, הרמז שנהרג הבל, מורה, על האמונה של השם היקר העליון של המלך, שהוא ז"א. שכתוב, ונשגב ה' לבדו. א"ר עקיבא לרבי אליעזר, אוי לעולם, כאשר תצא ממנו. עתה אני מסתכל בחכמה רבה. אמר לו, הרי אמרתי לך, סתום הפה, שאני רואה, שדי לי ולך בעולם.
פירוש. כבר נתבאר, אשר הבל נמשך ממצב הא' של המלכות, דהיינו מעת שהיא ענף של הבינה, גם נתבאר שמצב הא' של המלכות אינו מצב בן קיימא, כי הוא מתבטל, והמלכות חוזרת לנקודה, ונבנית במצב הב', להיות ענף של ז"א. ולפיכך, גם הבל, הנמשך ממצב זה של המלכות, גם הוא אינו בן קיימא, וע"כ נהרג. ובמקומו בא שת, שגם הוא מבחינת הסתימה של מצב הא', אלא אחר שסתימה זו נתקנה במצב הב', שאז הוא בן קיימא, וכל הנשמות שבעולם, נמשכות ממנה, בסוד הכתוב הכל הבל (כנ"ל ויצא אות ט"ו בהסולם ע"ש) וזסו"ה, כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל וגו'. כי שת הוא ממש כצורת נשמת הבל, וכל ההפרש הוא, שהבל נמשך ממצב הא' שאינו בן קיימא, ולפיכך גם הבל לא היה בן קיימא, ונהרג. ושת נמשך ג"כ מאותו ההבל, אלא אחר שבא ונתתקן במצב הב', שאז נעשה שורש כל הקיום. וז"ש, תחת הבל.
וז"ש, רמז דאתקטל הבל, אורי, על מהימנותא דשמא יקירא עלאה דמלכא. כלומר שהריגת הבל מורה, שמדרגת הבל שנמשכה, מסוד, מהימנותא למאן דאסתכל בחכמתא, שה"ס המצב הא' של מהימנותא, שהיא המלכות בעת שהיא ענף של הבינה, אין לה קיום כנ"ל, אלא שהמהימנותא צריכה להיות ענף של ז"א, שזהו במצב הב', ואז יש לה קיום. וז"ש, שהריגת הבל, אורי, על מהימנותא דשמא יקירא עילאה דמלכא, שהוא ז"א, שהמהימנותא היא אז ענף דז"א. שהיא בחינת נשמת שת כנ"ל. וז"ש, דכתיב ונשגב הוי"ה לבדו. כי המלכות היא שם אלקים, שהוא בשתוף, שאפילו הקליפות נקראות בשם זה, דהיינו אלהים אחרים. כלומר, שבעת שהמלכות היא במצב הא', יכולות הקליפות להסית בני אדם שימשכו החכמה ממעלה למטה, כנ"ל, ובהאי שמא חביין סגיאין בני נשא. וז"ס שאז נקראות הקליפות אלהים אחרים, להיותם יונקים אז משם אלקים. מה שאין כן במצב הב', אז השם אלקים מתיחד בהוי"ה, להיות כמו שם הוי"ה, שהוא ז"א, וכל השליטה היא לשם הויה. שזסו"ה, ונשגב הוי"ה לבדו. לבדו, פירושו במיוחד, בלי שיתוף, שאין ממנו יניקה לקליפות.
וכיון ששמע ר' עקיבא את זה, הכיר אז מדרגת ר' אליעזר שהיא בבחינת מלכות דמצב הב'. וז"ש א"ר עקיבא ווי לעלמא כד תיפוק מניה. שלא תהיה בעולם מדרגתך השלמה. ובתוך כך הדגיש מעלת עצמו אחר שהמשיך מצב הא' כנ"ל, ואמר, כען שהמשכתי מצב הא', אנא מסתכל בחכמתא סגיאה. א"ל, הא אמרית לך, אסתים פומך, כלומר, הרי משום זה אמרתי לך סתום פיך, דהיינו שתמשיך המצב הא', כדי שתסתכל בחכמתא סגיאה. דהא חזינא דדי לי ולך בעלמא, כלומר שראיתי שיהיה יפה לעולם, אם אני אהיה במצב הב', ואתה במצב הא'.