פירוש הסולם
תתלב)
דרמז הוא דקא וכו': שהכתוב ותוסף ללדת, מרמז רמז על אותו שם קטן שהוא מלכות, שנאצל משם הקדוש, שהוא בינה. שאני ואתה ידענו, כלומר בעת שהיא ענף של הבינה. ובשם הזה חוטאים הרבה בני אדם. והוא רמז אמונה למי שמסתכל בחכמה.
פירוש. כבר ידעת שיש ב' מצבים במלכות, מצב א) כשהיא עם ז"א הם בסוד ב' מאורות הגדולים, דהיינו שמקבלת מן הבינה בשוה עם ז"א והיא ענף של הבינה. שהמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה, שה"ס חכמה בלי חסדים. וז"א מקבל מקו ימין דבינה, שהוא חסדים. ובמצב הזה, האורות שלה נקפאים וסתומים. שאינה יכולה להאיר. והמצב הב' הוא, שהיא מתמעטת עד לנקודה, וחוזרת ונבנית מתחת ז"א. ונעשית ענף של ז"א, שבמצב הזה אין לה מעצמה כלום, שאינה יכולה עוד לקבל מבינה, אלא מז"א (כמ"ש לעיל בפלפה"ס ע"ש). ונשמת הבל, נמשכת ממצב הא' של המלכות, שאז אורותיה נסתמים ונקפאים, שאז הם נבחנים להבל, בסוד הבל הבלים
(כנ"ל בזהר ויצא דף ז' ד"ה בכדי) ולפיכך גם הוא נקרא הבל.
וז"ש,
דרמז הוא דקא רמז על ההוא שמא זעירא דאתאצל משמא קדישא, שהכתוב ותוסף ללדת את אחיו את הבל, מרמז על המלכות הנקראת שמא זעירא, בעת שנאצלה מן הבינה, והיא גדולה כמו ז"א, דהיינו בעת שהמלכות היא במצב הא' שאורותיה נסתמים ונעשים הבל. ומבחינה זו שבמלכות היתה נשמתו של הבל. וז"ש,
ובהאי שמא חביין סגיאין בני נשא, כי ממצב הזה של המלכות, אפשר להמשיך החכמה ממעלה למטה, שהוא החטא של עצה"ד, והרבה אנשים חטאו בזה.
והוא רמז מהימנותא למאן דאסתכל בחכמתא. המלכות נקראת מהימנותא, ובמצב הא' שלה, היא מרומזת, שאז מקבלת חכמה, וז"ש
מהימנותא, דהיינו מלכות. ואיזו מלכות,
למאן דאסתכל בחכמתא, דהיינו אותה המלכות, המסתכלת בחכמה, שהיא המלכות של מצב הא'. כי במצב הב', כבר נכללת ביהוד עם ז"א, שאז מקבלת חסדים, ולא חכמה.
וזהו הרמז שרמז ר' אליעזר לר"ע בתחילת דבריו. שאמר לו,
אסתים פומך ופתח עינך ואודנך, שרמז לו שיכוון להמשיך מצב הא' של המלכות, ששם האורות סתומים, ועל זה אמר לו
אסתים פומך. כי אז נפתחת המלכות להמשיך הארת החכמה, וז"ש
ופתח עינך ואודנך, שיפתח החכמה והבינה של המלכות, כי עינים רומזות לחכמה, ואזנים לבינה.
