זהר

תתכח) ת"ח, האי קרא קשיא, בקדמיתא כתיב צהלי קולך, דהוא בגין לזמרא ולארמא קלא, ולבתר כתיב, הקשיבי, אי הכי אמאי צהלי קולך, כיון דכתיב הקשיבי. אלא, צהלי, בגין לשבחא ולזמרא. ת"ח, אי ישראל שראן לשבחא ולזמרא לקב"ה, כדין כתיב הקשיבי, מ"ט, בגין דישראל אינון משבחן ומזמרן בגינה לקב"ה, ועל דא כתיב צהלי קולך, וכתיב הקשיבי.

פירוש הסולם

תתכח) ת"ח האי קרא וכו': בוא וראה, מקרא זה קשה, שמתחילה כתוב צהלי קולך, ואח"כ כתוב, הקשיבי, ואם כן, למה היא צריכה אל צהלי קולך, כיון שכתוב, הקשיבי, כי בעת שמקשיבים אין צריכים להרמת קול. ומשיב, אלא אומר צהלי כדי לשבח ולזמר. כלומר, שהרמת קול הוא, לשם יופי השירה, ולא בשביל להשמיע. בוא וראה, אם ישראל מתחילים לשבח ולזמר להקב"ה, אז כתוב, הקשיבי, מהו הטעם, הוא משום שישראל משבחים ומזמרים בשבילה, בשביל הנוקבא. אל הקב"ה, על כן כתוב, צהלי קולך וכתוב הקשיבי, כי צהלי קולך סובב על ישראל, והקשיבי, הוא על הנוקבא, שבשבילה משבחים ומזמרים.