זהר

תתכז) אלא הכא קא רמיז, ותנח התיבה בחדש השביעי. ומה התם בימי טופנא, והמים הלכו הלוך וחסור. אוף הכי בתשרי, דאיהו ירחא שביעאה, דביה כמה פקודין, ראש השנה ויום הכפורים, סכה ולולב אתרוג, מינין דלולב שופר. שכינתא עלאה שרייא על ישראל, דאיהי תשובה, סוכה. אתרוג, וקב"ה דאיהו לולב. מיד והמים היו הלוך וחסור, מתמעטין חובין דישראל, אוף הכי מתמעטין ממנן דאינון מלאכי חבלה, דממנן עלייהו, דדמיין למי טופנא. כמה דאוקמוה, עשה עברה אחת קנה לו קטיגור אחד. בההוא זמנא דמתמעטין חובין, מתמעטין פרים דלהון, מתמעטין ממנן דע' אומין, מתמעטין ע' אומין, מתמעט טובא דלהון.

פירוש הסולם

תתכז) אלא הכא קא רמיז וכו': ומשיב, אלא כאן מרמז הכתוב, ותנח התיבה בחדש השביעי, שהוא תשרי, ומה שם בימי המבול, והמים הלכו הלוך וחסור, אף כאן בתשרי שהוא חדש השביעי, שבו כמה מצות ראש השנה ויום הכפורים, סוכה לולב ואתרוג, ומינין של הלולב ושופר, הנה השכינה העליונה שורה על ישראל, שהיא תשובה, דהיינו בינה הנקראת תשובה, שה"ס סוכה. ואתרוג שהוא מלכות, ולולב, שהוא הקב"ה, דהיינו ז"א. מיד והמים היו הלוך וחסור, שמתמעטים עונות ישראל, אף כך מתמעטים הממונים שהם מלאכי חבלה שממונים עליהם, על העונות, הדומים למי המבול. כמו שהעמידו, עשה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד. ובעת ההיא שמתמעטים העונות, מתמעטים הפרים שלהם, ומתמעטים הממונים של ע' אומות, ומתמעטים ע' אומות, ומתמעט הטוב שלהם.