זהר

תתכו) דשבע יומין דסוכות, בהון היו מקריבין ישראל שבעים פרים, לכפרא על שבעין ממנן, בגין דלא ישתאר עלמא חרוב מנייהו. הה"ד, ובחמשה עשר יום והקרבתם עולה אשה לריח ניחת ליי' פרים בני בקר שלשה עשר תמימים. וביום השני פרים י"ב. וביום השלישי י"א. וביום הרביעי עשרה. וביום החמישי פרים תשעה. וביום הששי פרים שמנה. וביום השביעי שבעה. וכלהו שבעין. ובכל יומא הוו חסרים. אמאי חסרים.

פירוש הסולם

תתכו) דשבע יומין דסוכות וכו': כי שבעת ימים של סוכות, בהם היו מקריבים ישראל ע' פרים, לכפר על ע' שרים של ע' האומות, כדי שלא ישאר העולם חרוב מהם. ז"ש ובחמשה עשר יום והקרבתם עולה אשה לריח ניחוח לה' פרים בני בקר שלשה עשר תמימים. וביום השני פרים י"ב, וביום השלישי י"א, וביום הרביעי יוד, וביום החמישי פרים תשעה, וביום הששי פרים שמונה, וביום השביעי שבעה. וכולם יחד הם שבעים פרים, ובכל יום היו מתמעטים. שואל, למה מתמעטים.