זהר

תתכב) כיון דמית יעקב חדו, אסתכלו מה יהא בסופא, עד דמטו לגורן האטד, דאיהו גזרא דדינא שליטא, אט"ד בגי' יד, כד"א וירא ישראל את היד הגדולה וגו', כיון דמטו לאתר דא, חמו גבוראן דנפקי מהאי אטד. אמאי אקרי אטד. אלא, מה אטד נפקי כובין להאי סטרא ולהאי סטרא, הכי נמי י"ד, נפקי מינה אצבעאן, להאי סטרא ולהאי סטרא, וכל אצבעא ואצבעא סליק בכמה גבוראן, בכמה דינין, ובכמה נמוסין, כדין ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד על כן קרא שמה אבל מצרים, ודאי אבל כבד זה למצרים, ולא לאחרא.

פירוש הסולם

תתכב) כיון דמית יעקב וכו': כיון שמת יעקב, שמחו, כי עתה יוכלו לשעבד את ישראל, הסתכלו מה שיהיה בסוף, עד שהגיעו לגרן האטד, שהוא גזר דין השולט, כי אטד בגימ' יד, כש"א, ​וירא ישראל את היד הגדולה וגו'. כיון שהגיעו למקום הזה, ראו הגבורות שיצאו מאטד הזה, עליהם, דהיינו המכות וקריעת ים סוף. ולמה נקרא אטד, אלא מה אטד יוצאים שיחי קוצים לצד זה ולצד זה, כן היא היד, שיוצאות ממנה אצבעות לצד זה ולצד זה, וכל אצבע ואצבע עולה בכמה גבורות בכמה דינין בכמה חוקים. אז, ​ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד על כן קרא שמה אבל מצרים, ודאי אבל כבד זה למצרים, ולא לאחר.