זהר

תתח) דיומין דאית בהון מלאכת חול, אינון מסטרא דעץ הדעת טוב ורע. דאתהפך ממטה לנחש, ומנחש למטה. לכל חד כפום עובדוי, ודא מטטרון מטה, נחש, סמאל. אבל בהאי יומא דאיהו יום הכפורים דאתקרי קדש, שלטא אילנא דחיי, דלא אשתתף עמיה שטן ופגע רע. ומסטריה לא יגורך רע. ובגין דא, ביה נייחין עבדין באילנא דחיי, וביה נפקן לחירות, ביה נפקי משלשליהון.

פירוש הסולם

תתח) דיומין דאית בהון וכו': כי הימים שיש בהם מלאכת חול, הם מצד עץ הדעת טוב ורע, שנתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה לכל אחד לפי מעשיו, ומטטרון זה הוא מטה, וסמאל, הוא נחש. אבל ביום הזה שהוא יום הכפורים הנקרא קדש, שולט בו עץ החיים, שאינו מתחבר עמו השטן ופגע רע, ומצדו לא יגורך רע, אלא כולו טוב. ומשום זה בו בעץ החיים ינוחו העבדים, ובו הם יוצאים לחירות, בו יוצאים מכבליהם.
פירוש. ימות החול הם חג"ת נה"י דמטטרון, הנמשך מצד עץ הדעת טוב ורע שהוא המלכות וע"כ נוהג בימות החול טוב ורע, אם זכה, הוא דבוק במטטרון, הנקרא מטה. אם לא זכה, הוא דבוק בסמאל שהוא רע הנקרא נחש. וכן מתהפכת השליטה על האדם לפי מעשיו. שז"ס מטה המתהפך לנחש. כי המעשים מהפכים לו השליטה של טוב או רע. אבל ביוה"כ הנקרא קדש, שולט עץ החיים, שהוא ז"א, שכולו טוב ואין בו אחיזה לשטן וסמאל, והזוכה להתדבק ביוה"כ שה"ס עץ החיים, כבר יצא מכלל התהפכות ממטה לנחש, וזוכה להיות דבוק בו לנצחיות, ואין עוד לשום רע שליטה עליו. וזסו"ה, לא יגורך רע. הנאמר על הזוכה להדבק בעץ החיים. וז"ש וביה נפקן לחירות ביה נפקי משלשליהון. כי אז נעשים בני חורין ממלחמת הטוב ורע, ויוצאים מכבלי הסטרא אחרא לנצחיות.