זהר

תתא) ובגין דאתברכא מכל חד מנהון, בעי לאדכרא לה על כל חד וחד. ולבתר יתכנשון כלהו בחבורא חדא, ומתעטרי בהדה, האל הגדול הגבור והנורא, הא כלהו כחדא, לסלקא לעילא בקדמיתא מעילא לתתא והשתא מתתא לעילא. לאכללא לון בהדיה דכיון דאמר האל הגדול הגבור והנורא כלהו כלילן בה. וכדין, אל עליון גומל חסדים טובים קונה הכל. ודא כללא דכלא.

פירוש הסולם

תתא) ובגין דאתברכא וכו': ומשום שהמלכות נתברכה מכל אחד מהם מן חג"ת דז"א, צריכים להזכירה על כל אחד ואחד, דהיינו אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב, שמזכירים השם, אלקי, שהוא מלכות על כל אחד ואחד מן האבות. ואחר כך מתאספים כולם בחבור אחד, ומתעטרים עמה, דהיינו האל הגדול הגבור והנורא, הרי כולם יחד להעלותה למעלה, לחג"ת, אשר האל הוא מלכות, הגדול הוא חסד, הגבור הוא גבורה, והנורא הוא ת"ת. והשם האל, שהוא מלכות, נאמר להעלותה אל כל חג"ת יחד, מתחילה, באלקי אברהם וכו', היתה מקבלת מהם מלמעלה למטה, מחג"ת אל המלכות, ועתה, בהאל הגדול וכו', היא נכללת בהם ממטה למעלה, לכלול אותם עמה, כי כיון שאמר, האל הגדול הגבור והנורא, הרי כולם נכללים בה, ואז היא עולה עם החג"ת לבינה, ואז, אל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל. אשר אל עליון, הוא קו ימין דבינה, והוא גומל חסדים טובים לקו שמאל דבינה, וקונה הכל, הוא קו אמצעי דבינה, הקונה ב' הקוין יחד. שזהו כלל הכל. כי כל המוחין וכל המדרגות יוצאים מג' קוים אלו שבבינה.