זהר

תש) בההוא זמנא דקב"ה חס עלה על עובדא דנחש דא. מה כתיב, קול יי' יחולל אילות ויחשוף יערות וגו', קול יי' יחולל אילות, אינון חבלין וצירין, לאתערא אינון שבעין קלין. מיד ויחשוף יערות, לאתערא ההוא נחש, ולאתגלייא ההיא חיה בינייהו למיהך. ובהיכלו, מאי ובהיכלו. בהיכלו דקב"ה. כל אינון אכלוסין, פתחין ואמרין כבוד. מאי כבוד. ברוך כבוד יי' ממקומו.

פירוש הסולם

תש) בההוא זמנא הקב"ה וכו': באותו זמן שהקב"ה חס עליה על מעשה הנחש הזה, מה כתוב, קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות וגו'. קול ה' יחולל אילות, הם החבלים והכאבים לעורר אלו ע' הקולות, הנ"ל, מיד, ויחשוף יערות, היינו לעורר נחש ההוא, ולגלות אותה חיה ללכת ביניהם. ובהיכלו, מהו ובהיכלו. היינו בהיכלו של הקב"ה, שהוא המלכות, כל אלו ההמומים שבבי"ע פותחים ואומרים, כבוד. מהו כבוד. היינו ברוך כבוד ה' ממקומו. שהיא המלכות הנקראת כבוד ה'.
ביאור המאמר. הזהר מבאר לנו כאן ענין אחד עמוק של המלכות, ומבארו בד' בחינות. א) איך היא מחלקת מזונות מבחינת הארת חכמה לכל צבאיה. בסו"ה ותתן טרף לביתה וגו'. (והוא מאות תרצ"ב עד אות תרצ"ז.) ב) סוד הזווג דחצות לילה וסדר התקונים שמקבלת. (והוא מאות תרצ"ב עד אות תרצ"ז.) ג) ענין פתיחת שפע המים שבמלכות שהוא חסדים. (מאות תרצ"ז עד אות תרצ"ח). ד) ענין לידת נשמות וסוד הכאת הסלע. (הוא מאות תרצ"ח עד אות תש"א) וכבר ידעת שז"א ה"ס ממשלת היום, וה"ס ימין, שהוא ממשלת החסדים. והמלכות ה"ס ממשלת הלילה, שה"ס שמאל, שהוא ממשלת החכמה שבשמאל. כמ"ש בכ"מ. ולפיכך המלכות ביום, שאין החכמה יכולה לשלוט, השעה דוחקתה ואין לה המזון שלה, שה"ס אור החכמה שבשמאל. וז"ש (באות תרצ"ב) בגין דבשעתא, דדחיקת לה שעתא, דהיינו בהמשך היום, שאין אז גילוי לאור החכמה שהיא המזון שלה ושל צבאותיה הנמשכים ממנו. ואצטריכת למזונא לה ולכל חיון, כי צריכה להמשיך מזון שלה, איהו אזלת למרחיק לארח רחיקא, כי אין החכמה מושפעת אלא עם דינין, וכל זמן שאינה מתלבשת בחסדים בסוד הזווג דקו אמצעי, נמשכים ממנה דינים קשים, כמ"ש בכ"מ, ודינים אלו המתגלים ע"י הופעתה נבחנים לרחוק ולדרך רחוקה. שזסו"ה ותתצב אחותו מרחוק, שאחותו רומזת על חכמה. וכן אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. וזה היא נעשית תכף בתחילת הלילה, וע"כ מתפשט אז החשך על הארץ. כי הארת החכמה שבשמאל בלי ימין, הוא חושך (כנ"ל ב"א דף מ"ז אות ל"ד ד"ה נפק) אבל אז נמשך המזון שלה, שהוא הארת חכמה. וז"ש, ואתיאת ואובילת מזונא, שאז היא מביאה ומוליכה המזון, שה"ס החכמה דשמאל. אבל אז בעת שממשיכה החכמה, היא נקפאת מרוב הדינים שבחכמה בלי חסדים, שפירושו שאינה יכולה להשפיע כלום, כמ"ש לעיל (ב"א דף רמ"ז ד"ה ימא דקאפו) וז"ש, ולא בעאת למיכל עד דתיתי ותתהדר לאתרהא, שאין המלכות רוצה להיות בבחינת שמאל בלי ימין במקום יציאת החכמה שה"ס דרך רחוקה כנ"ל, עד שתחזור למקומה, שהוא בקו אמצעי דז"א, ששם יחוד השמאל עם הימין. שזהו מקומה התמידי, בין ב' דרועין דמלכא. שואל אמאי, למה היא צריכה לשוב למקומה, ומשיב, בגין דיתכנשון לגבה שאר חיון ותחלק לון מההוא מזונא, כי מטרם שבאה למקומה בקו האמצעי, אורותיה קפואים בה ואינה יכולה להשפיע כלום לשאר החיות, דהיינו לצבאותיה הנמשכים ממנה. אבל כשבאה למקומה, מתקבצים אליה כל החיות ומשפעת להם מאור החכמה. וז"ש, וכד אתת וכו' והיא קיימא באמצעיתא, דהיינו שעומדת בזווג עם קו האמצעי, ופלגת לכל חד וחד, כי אז כשהיא בקו אמצעי אורותיה נפתחים ויכולה לחלק לכל אחד ואחד. וקבלת הארת החכמה מכונה קימה, וז"ש, וסימן, ותקם בעוד לילה, דהיינו שמקבלת אז חכמה המכונה קימה, ותתן טרף לביתה וגו', דהיינו שמשפעת לכל צבאיה. ונודע שבעת שהחכמה מאירה בשמאל בלי ימין, היא מאירה בג"ר דחכמה. אבל אחר שקו אמצעי מיחד השמאל עם הימין נתמעטו הג"ר דחכמה דשמאל ואין החכמה דשמאל מאירה אלא בבחינת ממטה למעלה שה"ס ו"ק דחכמה. כנ"ל (ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת). ונמצא שמטרם שבאה המלכות למקומה, שהוא קו האמצעי היתה מאירה בג"ר דחכמה דשמאל. ועתה כשבאה ממקומה לקו האמצעי, נתמעטה לו"ק דחכמה. וז"ש, וממה דפליגת לון איהי שבעה, כאלו אכלה יתיר מיכלא מכלא, כלומר, אע"פ שנתמעטה עתה לקו אמצעי, בבחינת ו"ק דחכמה, ואינה יכולה לאכול, דהיינו לקבל ג"ר דחכמה, אין לה צער מזה, אלא להיפך כי ממה שיכולה עתה לחלק שפע החכמה לכל צבאותיה, היא שבעה יותר משאכלה יתיר מיכלא מכלא, דהיינו משאכלה הג"ר דחכמה. שהוא מאכל חשוב וגדול, והוא משום כי מקודם לכן, היו אורותיה קפואים ולא היתה יכולה להשפיע כלום, כנ"ל. משא"כ עתה, היא משפעת לכל צבאותיה.
וז"ש (באות תרצ"ג) וכד ייתי צפרא דאקרי שחר. דהיינו כשצריך לבא השחר, שה"ס חצות לילה (כמ"ש לפנינו באות תרצ"ו) ייתי לה חבלים דגלותא, דהיינו הדינים של השמאל בלי ימין, שהם חבלי הגלות, ומשום זה היא באה למקומה לקו אמצעי בחצות לילה. כי אינה רוצה לעמוד בדינים האלו. ובג"ר אתקריאת אילת השחר, על שם השחרות של הבקר, כנ"ל, שיש לה חבלים כיולדה. כי סוד חבלי לידה הם ג"כ מדינים אלו דשליטת השמאל (כמ"ש להלן).
וז"ש (באות חרצ"ד) אימתי וכו' כד צפרא בעי למיתי בעוד דאיהי ליליא וקדרותא סליקת לאנהרא, דהיינו מחצות לילה עד הבוקר שאז הזמן שמשפעת חכמה לצבאות שלה (כמ"ש להלן באות תרצ"ו) אמנם אין הארת החכמה נשלמת אלא ע"י התלבשות בחסדים, שזמנם בממשלת היום, שהוא אור הבקר. וז"ש, כיון דאנהיר צפרא, דהיינו שמאיר אור החסד, הנקרא אור הבקר, כלהו שבעין במזונא דילה כי אז מתלבשת החכמה בחסדים, ונשלמת.
וז"ש (באות תרצ"ה) כדין קלא חדא אתער באמצעיתא דרקיע, דהיינו קול מן קו האמצע, שהוא ז"א, ששליטתו מתחילה עתה, שהוא ממשלת היום, דהיינו חסדים. קארי בחיל ואמר, קריבין עולו לדוכתייכו. אותם שנמשכים מימין, שהוא חסד נקראים קרובים. ע"כ אומר להם שיכנסו למקומם לקבל חסד. שעתה מתחילה השפעת החסד. רחיקין פוקו, אותם הנמשכים מקו שמאל, ששם השפעת החכמה, נקראים רחוקים, על שם החכמה שהיא רחוקה (כנ"ל בביאור אות תרצ"ב) ולהם אומר צאו, כי אין עתה השפעת החכמה שהרחוקים צריכים, כי ממשלת היום הוא. כל חד וחד ליכנש לאתריה דאיתחזי ליה. כל אחד יקבל לפי שורשו שבג' קוין. כיון דאנהיר שמשא, אחר שיצא השמש המושל בוים, כל חד וחד אתכניש לאתריה, כל אחד מתדבק בשורשו לקבל שפעו. ואיהי אזלת ביממא, כי המלכות הולכת לה ביום, שאין זמן השפעה שלה, ואתגליא בליליא, ששפע שלה שהוא חכמה דשמאל מתגלה רק בלילה. כנ"ל. ופלגא בצפרא, כלומר בזמן הכנת אור הבוקר, דהיינו מחצות עד השחר. ובג"כ אקרי אילת השחר, משום שזמן הארתה הוא בשחר, המתחיל מחצות. (כמ"ש להלן) אבל אחר שזרח השמש, הולכת לה. ואינה משפעת כלום כל היום מבחינת החכמה דשמאל המיוחדת לה. ואע"פ שמשפעת חסדים, אין זה נחשב לשפעה, אלא לשפע ז"א.
וז"ש (באות תרצ"ו) לבתר, דהיינו אחר שממשלת היום מסתיימת, אתתקפת כגיבר ואזלת, דהיינו שחוזרת ומתדבקת בקו שמאל שנקרא גבורה, והולכת. לאן אתר אזלת. אזלת שתין פרסי מההוא אתר דנפקא. דהיינו שעולה ממקומה שהוא בחינת מחזה ולמטה דז"א, אל מקום שמחזה ולמעלה דז"א, ששם מאיר קו שמאל מאמא, ויכולה להדבק בקו שמאל ולקבל חכמה. כי קו שמאל דאמא אינו מאיר בז"א, אלא עד נקודת החזה. ומחזה ולמטה דז"א, שהם נה"י כלולים ג"כ מחג"ת, ויש שם שש ספירות חג"ת נה"י, ומכונות שש פרסאות. וז"ש, אזלת שתין פרסי מההוא אתר דנפקא, דהיינו שהולכת ונפרדת מכל ששים פרסאות שמחזה ולמטה דז"א שהם חג"ת נה"י שכל אחת כלולה מעשר ספירות. ובאה למעלה מחזה דז"א ומתדבקת שם בהארת החכמה שבשמאל דאמא, וכיון שנתדבקה בשמאל לבד בלי ימין, הרי נתדבקה בחשך, כי שמאל בלי ימין הוא חשך (כנ"ל ב"א דף מ"ז אות ל"ד ד"ה נפק) וז"ש, ועאלת לגו טורא דחשוכא, כי קו שמאל בלי ימין, הוא הר החשך. אזלת בגו ההוא טורא דחשוכא, ארח לרגלה חויא חדא עקימא ואזיל לרגלה, בעוד שהיא הולכת בהר, החשך מריח אחריה נחש עקלתון והולך לרגלה שה"ס הדינים דנוקבא הנוספים על דינים דשמאל, עד שהמלכות אינה יכולה לסבול והיא חוזרת למקומה לקו האמצעי (כנ"ל בביאור אות תרצ"ג) וז"ש, ואיהי סלקא מתמן לגבי טורא דנהורא שע"כ היא עולה משם להר האור, שהוא ז"א. שהוא קו האמצעי. ונודע, שדינין דשמאל ודינין דנוקבא נוספים זע"ז ואין מי שיעמוד לפניהם. אמנם ע"י תקון קו האמצעי, הם מבטלים זה את זה להיותם ב' הפכים (כמ"ש באחרי מות דף ל"ט ד"ה וכבר, ובוירא דף י"ט ד"ה פירוש, ובתזריע אות קנ"ג) וז"ש, כיון דמטת תמן, כיון שהמלכות הגיעה להר האור, שהוא קו האמצעי, זמין לה קב"ה חויא אחרא, דהיינו מדינים דשמאל, ונפיק ומקטרגא דא בדא, ונלחמים הדינים דשמאל עם הדינים דנוקבא להיותם הפכים זה לזה, וע"כ מבטלים זה את זה, ואיהי אשתזיבת. והמלכות נצולת מכל הדינים, הן מדינים דנוקבא והן מדינים דשמאל. ותקונים אלו נעשים לה בחצות לילה.
וז"ש ומתמן, מהר החשך, ששם הארת החכמה, נטלת מזונא, ותבת לאתרה, לקו האמצעי, כנ"ל, בפלגות ליליא. שאז הוא הזמן של כל התקונים הנ"ל. ומפלגו ליליא שריא לפלגא, כי אז מתדבקת בקו אמצעי, ואז האורות שלה נפתחים מקפיאתם, כנ"ל, וע"כ יכולה להשפיע ולחלק לכל צבאותיה. עד דסליקת קדרותא דצפרא, עד שמסתלקת שחרות הבוקר. כיון דאנהיר יממא אזלת ולא אתחזיאת, כי כשהאיר היום, מתחילה ממשלת ז"א שהוא חסדים, וממשלת המלכות שהיא חכמה הולכת לה ואינה נראית כל היום.
וז"ש (באות תרצ"ז) ובשעתא דעלמא אצטריך למטרא, היינו בשעה שהתחתונים בעונותיהם גורמים פרוד בין ז"א ומלכות, והמלכות אינה דבוקה בקו האמצעי, אז חוזרים האורות, שלה להיות נקפאים, ואין טל ומטר נמשך ממנה למטה. מתכנשין לגבה כל שאר חיון, דהיינו שתובעים שפע ממנה. והיא סליקת לריש טורא רמאה, דהיינו להר החשך הנ"ל שהוא קו שמאל בלי ימין, ואתעטפת רישהא בין ברכהא, דהיינו הג"ר שלה שנקראים ראש, ירדו להיות בחינת ברכים, שהוא אחורים ודינים. וגעת גועה בתר גועה, דהיינו מחמת החבלים, והדינים השורים שם. וקב"ה שמע קלה וכו', דהיינו שפותח הארת החסדים הנקראים מים. והיא נחתת מריש טורא, דהיינו שיורדת מקו השמאל, ורהטת וטמירת גרמהא, דהיינו מחמת שהקב"ה פתח שליטת החסדים, שה"ס המים, מסתתרת המלכות מבחינת הארת השמאל שבה, כמו שמסתתרת ביום. וכל שאר חיותא אבתרהא רהטין לא משבחין לה, כי מחמת שנפתחה ממשלת החסדים לתת מים לעולם. ע"כ הארת החכמה שבמלכות אינה נמצאת. הח"ד כאיל תערוג וכו' על אפיקי מים מהנהו דאתיבשו, דהיינו בעת שנדבקה בשמאל, ואפיקי מים שלה נתייבשו, ועלמא צהו על מייא, כדין תערוג, כי אז היא תערוג אחר שפע המים, שהם החסדים, כמבואר.
וז"ש (באות תרצ"ח) בשעתא דאתעברת אסתימת. כי כשהמלכות מתעברת בנשמות הצדיקים, היא מקבלת ממנו מיין דוכרין, והיא מעלה מיין נוקבין, שמשניהם מתהוה הנשמה, ואז המלכות מעוררת הארת החכמה דשמאל לצורך הנשמה. וכיון שעוררה שליטת השמאל, הנה אורותיה חוזרים ונקפאים, כנ"ל. והיא נסתמת. ואין יוצא ממנה לתחתונים כלום. וז"ש, בשעתא דאתעברת אסתימת, דהיינו שאורותיה נקפאים בתוכה. כיון דמטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין, וכו' מחמת שאינה יכולה ללדת כי הכל קפוא בה. וסוד עין קולות, רומזים על הדינים. שנמשכים מחכמה דשמאל, כי החכמה נקראת עין. כדין אפיק חד חויא רברבא מגו טורי חשוך וכו', היינו שהקב"ה מעורר עליה דינין דנוקבא מבחינת מסך דחירק, הממעט את הג"ר דשמאל, שזה נבחן כמו נשיכה, וז"ש, מטי עד האי איל, ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני. כי ב' מינים דינים דנוקבא יש במסך דחירק, שה"ס מנעולא ומפתחא כדי למעט קו השמאל ליחדו עם הימין, שעיקר הכח הממעט הוא המנעולא, שהוא מסך דחירק מבחי' מלכות דצמצום א'. אמנם כדי שתהיה ראויה לקבל עכ"פ ו"ק דחכמה צריכים לעורר עליה כח המסך דחירק מבחינת מפתחא שהיא דינים ממותקים בבינה (כמ"ש כל זה באורך לעיל לך דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש) וז"ש ונשיך לה וכו' תרי זמני. מתחילה מדינים דמנעולא, ואח"כ מדינים דמפתחא.
וז"ש (באות תקצ"ט) זמנא קדמאה שהוא מבחינת מסך דמנעולא, נפיק דמא ואיהי לחיך, דהיינו שמוציא ממנה האורות ולוחך אותם, כלומר שאין בזה רק מיעוט הג"ר אבל אינה ראויה לקבל ולהשפיע אורות התקון שה"ס מים. כי המנעולא מסלק כל האורות במגעו (כמ"ש שם) ובכדי לתקנה שתהיה ראויה להשפעת המים היא צריכה לדינין דנוקבא מבחינת מפתחא, וז"ש. זמנא תנינא, שהיא נשיכת הדינים מבחי' דינים דמפתחא, נפיק מייא ושתו וכו', כי ע"י הנשיכה השניה דמפתחא קבלה תקונה להשפעת המים, שה"ס החסדים, וכן קבלה תקונה, שתוכל ללדת. כי נפתחה מסתימתה, וז"ש, ואתפתחת ואולידת. וז"ש, וסימניך, ויך את הסלע במטהו פעמים, שהוא ג"כ ע"י ב' מיני דינים הנ"ל דמנעולא ודמפתחא, וכתוב, ותשת העדה ובעירם. והיה צריך פעמים מטעם הנ"ל כי המנעולא פועל למיעוט הג"ר דשמאל, אבל אינה ראויה עוד לשום אור מחמתו. וע"כ צריך למפתחא, שממנה נעשית לה בית קבול לאורות התקון (כמ"ש בפ' לך הנ"ל) שה"ס מים. וע"כ היה צריך להכאת הסלע פעמים. ותבין, כי הסלע ה"ס מלכות, והצמאון למים נעשה מחמת עוונות התחתונים שחטו את המלכות להתדבק בשמאל. וכדי להחזירה לקו אמצעי ותחזור ותתן מים, היה צריך משה, שה"ס קו האמצעי להכות במטהו פעמים, דהיינו במנעולא ובמפתחא, ואז ותשת העדה ובעירם.
וז"ש (באות ת"ש) קול ה' יחולל אילות, אינון חבלין וצירין וכו' שה"ס הדינים מחמת הדבקות בשמאל. מיד ויחשוף יערות, לאתערא ההוא נחש, היינו לעורר הדינים דנוקבא ממסך דחירק, ולאתגליא ההיא היה בינייהו למיהך שעי"ז מתגלה כח השפעה של המלכות לתחתונים, כנ"ל. ואז אומרים כל הצבאות ברוך כבוד ה' ממקומו.