זהר

תשצט) אר"ש מלה, וחמון בי מרעיה, דלא הוה הוא תמן. תורהו, ולא הוה יכיל חד מנהון למללא בפומיה, מדחילו רבה דהוי עליהון. עד דהוו יתבי, סליק לון ריחין דבוסמי סגיאין, וכל חד וחד מנהון אתיישר חיליה, עד דחמו לר"ש, והוה ממלל מלין, ולא הוה חמאן אחרן בר מיניה.

פירוש הסולם

תשצט) אר"ש מלה וחמון וכו': א"ר שמעון דבר, וראו מטתו, שר"ש לא היה שם. תמהו, ואף אחד מהם לא יכול לדבר בפיו, מרוב פחד שהיה עליהם. בעוד שהיו יושבים, עלו להם ריחות של בשמים מרובים, ונתחזק כחו של כל אחד ואחד מהם, עד שראו את ר' שמעון. והיה מדבר דברים למישהו, ולא היו רואים שם אחר חוץ ממנו.