זהר

תשצח) את"ה, עטורא דסתימו דאתוון, כללא דכלהו כ"ב אתוון. ודא הוא א"ת. ה' דכליל לון מעילא, בהאי ה', וכניש לון בגויה, ודא איהו א"ת ה'. וכד איהי בשלימו בההוא נהר דאחיד בה, סלקא לאתעטרא לעילא, ודא איהו רזא דכתיב, ובזה הנערה באה אל המלך, וכדין את כל אשר תאמר ינתן לה. ודא איהו רזא ברוך אתה, ובעי לאתכוונא בהאי רזא, ולקשרא רעותא בהאי רזא.

פירוש הסולם

תשצח) את"ה עטורא דסתימו וכו': אתה, יורה על העיטור של אותיות הסתומות, המאירות במלכות, אתה, הוא כלל של כל כ"ב אותיות מן א' עד ת, וזה הוא א"ת מן אתה. ה' של אתה, יורה שזו הה' שהיא מלכות כוללת אותם, כ"ב אותיות מלמעלה, מיסוד דז"א, ומאספם בתוכה. וזה הוא א"ת ה' שבמלה אתה. וכשהיא בשלמות בנהר ההוא, שהוא יסוד דז"א, האחוז בה, היא עולה להתעטר למעלה, בז"א. ​וזה הוא סוד, שכתוב, ​ובזה, דהיינו ביסוד שנקרא, זה, הנערה, שהיא מלכות, באה אל המלך, שהוא ז"א. ואז, כל אשר תאמר ינתן לה. וזה הוא סוד, ברוך אתה. וצריכים לכוון בסוד הזה, ולקשר הרצון בסוד הזה, כשאומרים, ברוך אתה.