זהר

תשצג) ולחם דאיהו סלת, מלכותא דאתער אתערותא, נקטין לה שמאלא בימינא, ומקשרי לה בגופא, וכדין נגיד משחא עלאה, ולקטא ליה, על ידא דצדי"ק. וע"ד בעי למעבד אתערותא דסלת במשחא, ואתקשר כלא כחדא, וכדין עדונא ונייחין דיחודא חד, ולקטין עדונא ונייחא דיחודא, כל אינון כתרין, ואתקשר דא בדא, ואתנהיר סיהרא, ואתקשרא בשמשא, ויתיב כלא בעדונא.

פירוש הסולם

תשצג) ולחם דאיהו סלת וכו': והלחם שהיא סולת, היא המלכות, דהיינו הנוקבא, שההתעוררות שלמטה העירה אותה, כי הנוקבא מכונה לחם, בסו"ה, כי אם הלחם אשר הוא אוכל, לוקחים אותה שמאל בימין, ומקשרים אותה בגוף, דהיינו בז"א המכונה גוף, ואז נמשך שמן העליון, מז"א, ומקבלת אותו על ידי הצדיק, שהוא יסוד דז"א, וע"כ צריכים לעשות התעוררות של מטה עם סולת בשמן. ונקשר הכל יחד, ואז נמצא עדון ונחת של יחוד האחד, והעידון והנחת של היחוד מקבלים כל אלו הכתרים, שהם הספירות של הנוקבא, ונקשרים זה בזה, ז"א בנוקביה, והלבנה שהיא הנוקבא, מאירה, ונקשרת בשמש, והכל יושבים בעדון.