זהר

תשפח) תו זאב יטרף, דהא מזבח בחולקיה הוה. ומזבח איהו זאב. דאי תימא בנימין איהו זאב, לאו הכי, אלא מזבח דהוה בחולקיה, הוא זאב, דהוה אכיל בשרא כל יומא, ובנימין הוה זן ליה, בגין דהא בחולקיה הוה, כביכול איהו מפרנס וזן להאי זאב. תו זאב יטרף, זאב יזון. ומאן איהו,אילין מארי דבבו, דאינון קיימי לעילא לקטרגא, וכלהו אתהנו ואתתקנן מקרבנא, ומתערי אתערותא לעילא.

פירוש הסולם

תשפח) תו זאב יטרף: עוד יש לפרש זאב יטרף, כי המזבח בחלקו של בנימין היה, והמזבח הוא זאב. ואם תאמר שבנימין הוא זאב, אינו כן, אלא המזבח שהיה בחלקו הוא זאב, משום שהיה אוכל בשר כל יום, דהיינו הקרבנות שהיו מקריבים עליו. ובנימין היה מזין אותו, בקרבנות, משום שהיה בחלקו, היה נחשב כביכול, שהוא מפרנס וזן לזאב הזה. ויטרף, פרושו יזון, ושיעור הכתוב, בנימין זאב יטרף, שבנימין יזון הזאב, שהוא המזבח. עוד יש לפרש זאב יטרף, זאב יזון, ומי הוא הזאב, אלו הם המלאכים, בעלי השנאה העומדים למעלה לקטרג על ישראל, וכולם נהנין ומתתקנים מן הקרבנות ומתעוררים התעוררות של מעלה. נמצא שבנימין שברשותו המזבח, הוא מזין למקטריגים הללו המכונים זאב והוא כדי שלא יקטרגו על ישראל (כנ"ל נח דף מ"ז ד"ה ת"ח).