זהר

תשפה) ושמא דא, כליל כל שמהן. אהיו"ל דינ"ם סימן. באלין אתוון כלילן אחרנין מתחברן. ונפקי אלין, ועיילי אלין. לבתר כד אתנטי ואתפשט בוצינא דקרדינותא, מצטרפי אתוון בגווה, ואעלי אתוון, ונפקי אתוון, ברזא דאלין תשע אתוון. ואלין אתמסרו לקדישי עליונין, למהך באורחא דרזא דאתוון. לצרפא יחודא דשמהן דאתוון, כמה דהוה ידע כהנא לצרפא שמהן, באתוון רשימן.

פירוש הסולם

תשפה) ושמא דא כליל וכו': ומבאר עוד, ושם הזה הויה, כולל כל השמות בהצירוף אהיולדינ"ם לסימן, באלו האותיות כלולים השמות האחרים המתחברים עם השם הויה, שהם ג' שמות, אהיה אלקים אדני, (כנ"ל אות תשע"ט) ויוצאות אלו ונכנסות אלו. לאחר כן כשנטה ונתפשט ניצוץ הקשה מן הבינה, מצטרפות האותיות בתוכה, ונכנסות אותיות ויוצאות אותיות בסוד אלו ט' אותיות, ואלו נמסרו לקדושים עליונים, ללכת בדרך סוד צירוף אותיות היחוד מאותיות של השמות, כמו שהיה יודע הכהן לצרף השמות באותיות רשומות.
פירוש. ד' שמות מרומזים בצירוף אהיו"ל דינ"ם, שהם הויה, וג' שמות אהי"ה אלקי"ם אדנ"י, שהויה מתיחד עמהם, בג"ר ובחג"ת ובנה"י (כנ"ל אות תשע"ט) וזה הכלל, שאינו מכפיל אות שתי פעמים, למשל בהויה אינו מציין ב' ההין אלא אחת, דהיינו יה"ו. וכן באהיה, חסרה ה' אחרונה ומציין רק אה"י. וכן אותן ה' י' המרמזות על ה"י דיה"ו, מרמזות ג"כ על ה' י' דאה"י, ועל ה' י' דאלקים. חוץ מן הי' דאדנ"י שנכפלה במיוחד, לפי שהיא מדרגה מצוינת, שאינה בכל האותיות, שהיא מרמזת על גילוי חכמה. ובדרך זה תשכיל ותמצא בצירוף הזה ד' שמות הוי"ה אלקי"ם אדנ"י אהי"ה.
וזה אמרו, ושמא דא כליל כל שמהן אהיו"לדינ"ם סימן, שבצירוף הזה נמצא שם הויה עם כל השמות המתיחדים בו, וז"ש באלין אתוון כלילן אחרנין מתחברן שכל השמות האחרים שבהקומה, מתחברים בו עם שם הויה. דהיינו ביחוד הויה אלקים, אנו מבחינים, יה"ו שבו הרומז על הויה, וא' ל' ה' י' שבצירוף אהיו"ל, והם שבצירוף דינ"ם הוא אותיות אלקים. ולקחנו ליחוד הזה מן הצירוף הנזכר, שש אותיות, שהם אהיו"ל ה' אותיות, עם אות הם' של דינ"ם, והשארנו ג' אותיות די"נ שלא שמשנו עמהן ביחוד הזה הויה אלקים. וז"ש, ונפקי אלין ועיילי אלין, שבכל יחוד נכנסות מספר אותיות הצריכות ליחוד, ויוצאות מספר אותיות שאינן נצרכות ליחוד. כמ"ש, ביחוד הויה אלקים שנכנסו מן הצירוף שש אותיות אהיו"ל ם' ויצאו ג' אותיות די"נ שלא נצרכו ליחוד הזה. ועד"ז בהיחוד הוי"ה אדני, נכנסות שבע אותיות, שהן יה"ו מן אהיו"ל שהוא הויה, וא' מן אהיו"ל, עם די"נ מן דינ"ם. ויוצאות ב' אותיות שלא שמשנו עמה, שהן ל' ם'.
וז"ש, לכתר כד אתנטי ואתפשט בוצינא דקרדינותא, דהיינו בסוד שם מ"ב שהוא ג"ר, ששם היחוד דהויה אהיה, מצטרפי אתוון בגווה, שמצטרפים ליחוד הזה ארבע אותיות שהן יה"ו דאהיו"ל שהוא הויה, עם אה"י, של אהיו"ל שהם אהי"ה. ונפקי אתוון, ויוצאות חמש אותיות, שאינן נצרכות ליחוד הזה, ברזא דאלין תשע אתוון. שמט' אותיות אלו אהיו"ל דינ"ם, נכנסות אותיות ליחוד, ויוצאות, דהיינו שנשארות מיותרות.