זהר

תשפא) תו, אמאי לא קאמר ואל שדי, דהא ה"נ משמע כדקאמרינן, דכתיב ואל שדי יתן לכם רחמים, כלא אתר חד הוא, אמאי שבק ל' וכתב ת'. אלא רזא איהו, דכד אינון שבילין נפקין מעילא, כללא דאורייתא, אחסין שמים, כד"א את השמים, כללא דכ"ב אתוון. ומהכא נפקי לתורה שבע"פ דאקרי ארץ, כדקאמרינן ואת הארץ, כללא דכ"ב אתוון. ושמים כליל כלא כחדא, וכדין מתעטרא סיהרא בכלא, ויתבא באשלמותא, וברכאן נגדין כדין מתמן, ועל דא ואת שדי.

פירוש הסולם

תשפא) תו, אמאי לא קאמר וכו': עוד, יש לפרש, למה אינו אומר ואל שדי שהרי באל שדי משמע גם כן כמו שאמרנו, שסובב על הנוקבא, כי הנוקבא נקראת ג"כ אל שדי, שכתוב, ואל שדי יתן לכם רחמים. והכל מקום אחד הוא, שאל שדי סובב ג"כ על הנוקבא כמו ואת שדי, ואם כן למה עזב ל' מואל, וכתב במקומה ת', דהיינו ואת. היה לו לכתוב ואל שדי. ומשיב, אלא הוא סוד, כי כששבילים הללו יוצאים מלמעלה, דהיינו כ"ב האותיות, שכל השלמות באה על ידיהם, שהם כלל התורה דהיינו כל השפע שבז"א, יורש אותם שמים, שהוא ז"א כמש"א, ​את השמים, אשר א"ת הוא כלל כל הכ"ב אותיות, מן א' עד ת', ומכאן יוצאות לתורה שבעל פה, שנקראת ארץ, דהיינו הנוקבא, כמו שאנו אומרים, ואת הארץ, אשר וא"ת, הוא כלל כ"ב אותיות שלוקחת אותם הנוקבא. ומתחילה, ושמים, שהוא ז"א, כולל אותן הכל כאחד, ואז מתעטרת הלבנה, שהיא הנוקבא, בכולן, דהיינו שמקבלתן מז"א, ויושבת בכל השלמות, והברכות נמשכות אז משם, ועל זה אומר הכתוב וא"ת שדי, דהיינו להורות על השלמות הגדולה של כללות כ"ב אותיות שבנוקבא, שמשם כל הברכות כמבואר.