זהר

תשע) רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי באורחא, א"ר יוסי לר' חייא, הא תנינן במתניתא דידן, דכל מה דעביד קב"ה בין לעילא בין לתתא, כלהו כסיפין ושקדין למהך לזיניה, גופא אזיל בתר זיניה, לארעא, דאתנסיבת מינה. ונשמתא לית ליה כסופא, אלא לאתר דאתנסיבת מתמן. דכל מה דעביד, כסיף בתר זיניה, הה"ד נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', ולא לעלמא הדין, כגופא.

פירוש הסולם

תשע) רבי חייא ורבי יוסי וכו': ר"ח ור"י היו הולכים בדרך, א"ר יוסי לר' חייא, הנה למדנו בברייתא שלנו, שכל מה שעושה הקב"ה בין למעלה בין למטה, כולם חומדים ושוקדים ללכת למינו. הגוף הולך אחר מינו, לארץ, שמשם הוא נלקח. והנשמה אין לה חמדה, אלא במקום שנלקחה משם, כי כל מה שעשה חומד אחר מינו. ז"ש, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. ולא לעולם הזה, כמו שהגוף חומד.