זהר

תשעט) ת"ח, כמה דאיתנהו שמהן קדישין עלאין, מתחברין אלין באלין, הכי איהו שמא קדישא. אתפרש לעילא, ואתפרש לתתא. שמא דא איהו לעילא, שמא דא איהו באמצעיתא, שמא דא איהו לתתא. יהו"ה דאיהו רזא דשמא קדישא, איהו חד. רזא דכלא. עלמא עלאה, בסתימו דסתימותא דעליה, דאשתתף בהדיה, ואיהו חד. עלמא תתאה, בסתימו דאמצעיתא, רזא רתיכא קדישא עלאה דעליה, ואוקימנא.

פירוש הסולם

תשעט) ת"ח כמה דאיתנהו וכו': כמו שיש שמות קדושים עליונים, כגון שם מ"ב וכו', מתחברים אלו באלו, כך הוא שם הקדוש הויה, מפורש למעלה בבינה, ומפורש למטה, במלכות. שם הזה הויה, הוא למעלה בג"ר, ביחוד הויה אהיה. ושם הזה, הוא באמצע בחג"ת, ביחוד הויה אלקים. ושם הזה הוא למטה בנהי"מ, ביחוד הויה אדני. הויה ה"ס השם הקדוש, שהוא אחד, סוד הכל, שכולל כל השמות. עולם העליון, שהוא בינה, וג"ר, שנקרא אהיה, מתיחד בסתום מסתום שעליו, שהוא חכמה הנקרא הויה, והיינו היחוד הויה אהיה המשתתף עמו והוא אחד. עולם התחתון שהוא מלכות הנקראת אדני, מתיחד בסתום, שהוא ז"א הנקרא הוי"ה, והיינו היחוד הויה אדנ"י. שבאמצע, שה"ס המלכות שלמעלה מחזה דז"א הנקראת אלקים, מתיחדת עם סוד המרכבה הקדושה העליונה שעליה, שהוא חג"ת, הנקרא הוי"ה, והיינו היחוד הוי"ה אלקים, שהוא מעשה מרכבה, כנ"ל בדבור הסמוך. והעמדנו.