זהר

תשעז) ויבא מלך הכבוד, דא מלכא עלאה דכלא, דאיהו מלך מההוא כבוד, דנהיר לסיהרא, ומאן איהו. יי' צבאות. ויבא, לאן אתר. למיעל אורייתא בארונא, בחבורא חדא, כדקא יאות. וכיון דהאי עאל לאתריה, כדין אורייתא עאל בארונא. ואתחבר חבורא חדא, אורייתא עלאה, באורייתא דבעל פה, מתחברו לפרשא מילין סתימין.

פירוש הסולם

תשעז) ויבא מלך הכבוד: זה הוא מלך העליון של כולם, דהיינו ז"א הכולל את חג"ת נה"י האלו, שהוא מלך מאותו הכבוד, כי מאיר ללבנה, שהיא המלכות, הנקראת כבוד. ומאן איהו. הויה צבאות, דהיינו ז"א, שנקרא כן. ויבא, שואל, לאיזה מקום יבא. ומשיב, להביא את התורה שהיא ז"א, בארון, שהוא מלכות, בחבור אחד כראוי. כי כיון שזה נכנס למקומו, דהיינו אחר שנזדווג ז"א במלכות, שהיא מקומו, אז נבחן, שהתורה שהיא בחינת ז"א, נכנסה בארון שהוא בחינת המלכות. ונתחברו חיבור אחד, התורה העליונה, שהיא בחינת ז"א, בתורה שבעל פה שהיא בחינת המלכות. כי מתחברים לפרש דברים סתומים. דהיינו לגלות סודות התורה לצדיקים.