זהר

תשעו) גו היכלא דא, קיימא נקודה חדא טמירתא, והאי נקודה איהי רוחא, לקבלא רוחא אחרא עלאה. וכד שריא רוחא ברוחא, כדין עאל דא בדא ואיהו חד, ודבקותא חדא. ואתרכיב דא בדא למהוי חד, כהאי אילנא דארכיב דא בדא ואיהו חד, זינא בזיניה. ווי מאן דארכיב זינא בלא זיניה, כאינון בני אהרן, דבעו לארכבא אילנא באחרא דלאו איהו זיניה.

פירוש הסולם

תשעו) גו היכלא דא וכו': בתוך היכל הזה, עומדת נקודה אחת חבויה, ונקודה זו היא רוח, שתקבל עליה רוח אחר עליון, שהוא זכר. וכששורה רוח ברוח, אז נכנס זה בזה ונעשה אחד, ודבקות אחת. ומורכב זה בזה להיות אחד כאילן הזה שמורכב זה בזה. והוא אחד מין במינו. אוי למי שמרכיב מין באינו מינו, כבני אהרן אלו, שרצו להרכיב אילן באחר שאינו מינו.
פירוש. רוח זכר ה"ס קו ימין, ורוח הנקבה ה"ס קו שמאל. ונודע שהימין ושמאל הם במחלוקת שהשמאל שה"ס חכמה רוצה לבטל את הימין שהוא חסדים. (כנ"ל ב"א נ"ז ד"ה וזה) וזהו מפני שהם מין באינו מינו, שזה חכמה וזה חסדים. ונמשכת המחלוקת עד שהם מתוקנים בקו האמצעי העושה שלום ביניהם, באפן, שהימין יאיר ממעלה למטה, והשמאל יאיר ממטה למעלה, כנ"ל (ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת) ואז מתיחדים זה בזה, כי בזה שהשמאל אינו נמשך ממעלה למטה, נבחן למין אחד עם הימין. וז"ש, ואיהו חד זינא בזיניה דהיינו שהנקבה נתקנה להאיר החכמה רק ממעלה למטה, שעי"ז היא מין במינו עם הזכר. ובני אהרן שמתו, שתויי יין היו, ששתו יין המשכר, שפירושו שהמשיכו החכמה ממעלה למטה (כנ"ל אות ת"פ) וז"ש, כאינון בני אהרן דבעו לארכבא אילנא באחרא דלאו איהו זיניה. כי אז השמאל והימין הם מין באינו מינו. כמבואר.